היא הניחה את הטלפון לאט. היא לא האמינה מה היא עשתה לפני שתי
שניות.
"אני צריכה לפגוש אותך, אני יודעת שאנחנו לא ממש בקשר ולא
מדברים אבל... אני חייבת להגיד לך משהו", היא אמרה מול המראה
כמה פעמים עד שבסוף תפסה אומץ לו את זה בטלפון.
"אני לא יכול, אני עם שני עכשיו" הוא ענה במרירות.
"אז תעזוב לרגע את חברה שלך, אתם ביחד 24 שעות ביממה".
"בסדר, תבואי לגן מול הבית שלי עוד חצי שעה" הוא אמר וניתק,
בלי לחכות לתשובה.
היא התרגשה כל כך, היא הולכת לפגוש אותו אחרי כמה שבועות
ארוכים שבהם היא רק חשבה על הרגע הזה ותיכננה אותו לפרטי
פרטים. היא החליפה חולצה אולי 5 פעמים עד שבסוף שמה על עצמה
חולצה כחולה צמודה, כזאת שמבליטה קצת את החזה.
כולם אמרו שהיא מתאימה לה לעיניים, אבל הסיבה האמיתית שהיא
לבשה אותה היא בגלל שהיא רצתה להיות הכי יפה באותו מפגש, ועמיר
תמיד אהב את החולצה הזאת.
הוא גר במרחק של 20 דקות הליכה בערך אבל זה לא הפריע לה, היא
הייתה מוכנה גם ללכת 3 שעות בשבילו.
היא הגיעה באיחור קצר של 5 דקות בערך וראתה אותו לראשונה מזה
חודשיים-שלושה יושב עצבני ולא רגוע בספסל באמצע הגן, זה היה
הספסל בו הם התנשקו בפעם הראשונה לפני כמה חודשים.
הוא קלט אותה מתקרבת וקם, "נו אז באתי, את כרגיל עם האיחורים
שאת תמיד דופקת. אז מה רצית ? שני מחכה לי בבית" הוא אמר תוך
כדי שהוא בוחן אותה מכפות רגליה עד קודקוד ראשה, היא חשבה שהיא
ראתה ניצוץ של געגוע בעיניו אבל לא הייתה בטוחה.
היא הסתכלה על העיניים שלו, העיניים החומות והיפות שלו,
והסתכלה על השיער שלו. זה היה הדבר הכי יפה בו לפי מה שהרבה
חשבו, היה לו שיער קצר עד האוזניים, לא פיטריה אלא דרוג כזה.
היא חשבה שהכל בו יפה, אבל היא לא דאגה ליידע אותו בזה.
"רציתי לאמר סליחה. עמיר אני יודעת שפגעתי בך, אני יודעת
שהלכתי עם גיא כשהייתי אמורה ללכת איתך אבל זאת לא אשמתי, אף
פעם לא התכוונתי לפגוע בך. פשוט נקרעתי בין שניכם ובסוף בחרתי
בו..." - הוא קטע אותה באמצע, "אני יודע לילך, אני לא מאשים
אותך הרי גיא טוב ממני בהרבה בחינות", הוא אמר בזילזול ובמבט
שהיא כל כך לא אהבה- והוא ידע את זה טוב מאוד, "וזה גם ככה לא
רלוונטי עכשיו, אני עם שני שלי ואת עם גיא שלך" - "אני לא עם
גיא יותר, נפרדנו לפני שבועיים", היא התפרצה לתוך דבריו.
"אה, מצטער לשמוע" הוא אמר, אבל היא ידעה שהוא לא באמת התכוון
לזה, "בכל מקרה אני לא מבין מה את רוצה עכשיו. את יכולה לסיים
מהר בבקשה ? שני מחכה לי ואני לא רוצה לייבש אותה."
"היא יודעת שאתה איתי ?" היא שאלה.
"לא, אמרתי לה שאני קופץ רגע לדורון להביא משהו".
"טוב אז אני אסיים את זה מהר. רציתי להגיד שאני מצטערת. על כל
מה שעברת בגללי" היא הפסיקה והתקרבה אליו, "ואני גם מצטערת על
זה." היא אמרה והתקרבה אליו עוד קצת, היה לו מבט בעיניים שלא
מבין מה היא רוצה ממנו, "אני לא יודעת אם זה יגרום לבעיות בינך
לבין שני אבל אני מקווה שלא". היא התקרבה עוד קצת, היא כבר
יכלה להרגיש את הנשיפות שלו על פרצופה. "בכל מקרה אני משתגעת
בחודש האחרון, אפילו שהייתי עם גיא חשבתי עלייך וכל כך התחרטתי
על ההחלטה שעשיתי" היא אמרה כשהיא מסתכלת לתוך עיניו.
"אני אהבתי אותך מאוד את יודעת ? יש ימים שחשבתי רק עלייך ולא
יכולתי להפסיק, אבל עכשיו אני עם שני, בעוד שבוע אנחנו ביחד
חודש וכל כך טוב לי" הוא אמר.
"אולי תפסיק כבר לדבר על שני ?! בכל מקרה אני מצטערת אבל אני
חייבת", היא התקרבה אליו יותר, וכמו בסרטים תפסה את הצוואר שלו
וקירבה אותו אליה.
היא הדביקה את שפתיה לשלו לכמה שניות, היה קצת החלפת נוזלים
ומשחקי לשון והיא ניסתה להמשיך את הנשיקה קצת יותר אבל לא
הצליחה. הוא דחף אותה ממנו והתסכל עליה במבט מוזר. שנאה ואהבה
יחד, כעס ותשוקה מעורבבים.
היא ידעה שאם שני לא הייתה בתמונה הוא לא היה מפסיק אותה, אלא
לא נותן לה לזוז ממנו.
אבל מה אפשר לעשות ? שני בתמונה.
הוא הסתובב והתחיל ללכת, לפני שהוא הסתובב היא הצליחה לראות
דמעה קטנה יוצאת מעיניו.
כשהוא התרחק והתרחק היא הרגישה איך היא מאבדת אותו שוב.
היא התיישבה על הספסל שלהם, שבו התנשקו פעם ראשונה ונפגשו כל
פעם ובכתה.
טוב לא בדיוק בכתה, ירדה לה דמעה או שתיים, אבל אז היא קמה
והתחילה ללכת.
היא לא ידעה לאן אלא פשוט הלכה.
היא הייתה חייבת לסגור את המעגל הזה, היא הייתה חייבת להתרגל
לזה שהיה לה את עמיר והיא הפסידה אותו, ועכשיו.... עכשיו היא
בדרך למצוא לה מישהו אחר,
קשה ככל שיהיה.
נ.ב. השם של הסיפור לא קשור לתוכן, סתם לא היה לי רעיון יותר
יצירתי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.