יונתן שץ / הב לי ממון |
זעק הקבצן. הבו לי ממון!!
פניו קטנות קמוטות, גופו כחוש שמוט
שיבה זרקה בשיערו
וכל כולו אומר ייאוש.
ההולכים ושבים חולפים על פניו כאילו היה ולא היה,היה ולא
היה,היה ולא היה.
לפתע, ספק נפל ספק הוטח ברצפה בכוח ביידי יד הגורל הקפוצה
ולא עמד לו עוד כוחו המועט.
ההולכים ושבים לא התקבצו סביב גוויתו
חתולים וכלבים משוטטים לא ריחרחו את נבלתו
ואף הגשם פסח על גופו המרקיב.
תם הטקס,
הקהל מוזמן לקום לשריפת התקווה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|