איך נהפכתי לאיש הכי מבוקש בבוהמה התל אביבית... איך נעשיתי
לדמות שכולם רצו אותי, אייך הוכתרתי ל"פושר" של ת"א
רבתי!!!...ואני בכלל לא ידעתי שאני כזה!!!...

...לפני שלושה חודשים...נישבר לי מהכל...

החלטתי שאני הולך לעבוד לבד!!!...לא רוצה בוסים, כפופים,
מקבילים, עוזרים, פקידות, אטימות לב, טמטום, אינטריגות,
אינטרסים...דיוני שכר...

לקחתי את עצמי, קניתי מסחרית קטנה והחלטתי שאני הולך להיות בעל
קו חלוקה של משהו...לא משנה מה, אבלה שעות על הכביש לבד, בלי
אנשים...אני, האוטו והרדיו...

פתחתי את מוסף ה"הזדמנויות עסקיות" בעיתון המקומי של גוש דן,
וחיפשתי קווי חלוקה...

"לעבודה בשעות אחה"צ - ערב, נידרש נהג חלוקה עם מסחרית, רשיון
ב' או ג'...ניתן לשקול, אפשרות לקבלנות משנה...צלצל ל..."

הלכתי...

הגעתי למחסן של מזון וציוד נילווה
לכלבים...חתולים...ציפורים...בקיצור, חיות מחמד...

מה שנידרש ממני, זה להגיעה אחה"צ, להעמיס סחורה עם רשימת
הזמנות של רוכשים ולפזר עד הלילה וחוזר חלילה...

מצא חן בעיני הרעיון, הכסף לא היה חשוב כל כך בשלב זה...התחלתי
לעבוד...

בהתחלה היה בלאגן, כל הרחובות של ת"א והפריפריה הוציאו אותי
מדעתי, כן כניסה, אין כניסה, חד סטרי, דו סטרי, יש שמאלה, אין
שמאלה, רק ימינה, ללא מוצא, הסמטאות של פלורנטין, הרחובות של
קריית המלאכה, הצפיפות של שבזי...הדוחק של נחלת
בנימין...העליבות של שכונת שפירא והתקווה מול העושר של בבלי,
רמת אביב ואזורי חן...ראיתי ניגודים מדהימים, בין עושר לעוני,
בין רווחה למצוקה, בין כיעור ליופי...

אבל...לכולם היה מכנה משותף...אהבה לכלבים ובמיוחד ל"פינצ'רים"
הקטנים והרעשניים שהיו נובחים ק"מ לפני שהייתי מגיעה למקום...

לא הבנתי אף פעם מה מוצאים האנשים בכלב הקטן, המעצבן והרעשני
הזה...מילא, קח דוברמן, אבל למה "דוברמן פינצ'ר", טיפוס מעצבן
כזה הדגם הזה, חשבתי בלבי כל הזמן...

וככה, נהייתי בעל קו חלוקה באזור ת"א...בא בצוהריים למחסן,
אוסף משלוחים, מחלק עד הערב והביתה...
חצי משרה התאימה לי בשלב זה בחיי...

אחרי כמה שבועות, נהייתי ממש חביב על הלקוחות...נתנו לי טיפים
אדיבים, אפילו נתנו שתיה, חלק הזמונו לאכול צוהריים או ערב...

החיוך על פניהם היה מתעורר לחיים בראותם אותי בדלת...והעבודה
הייתה רבה, לאט, לאט התבקשתי להגדיל את שעות העבודה גם
לבוקר...חוג הלקוחות גדל בהתמדה...לא הבנתי, מה הם שמחים כל כך
בקבל האוכל הזה...אפשר לחשוב שזה עבורם?...בסך הכל כלבים
וחתולים...

יום אחד, נכנסתי כרגיל לחצר של משפחת ברקאי, בשיכון הצנחנים,
להניח את השק אוכל בפתח הדלת...
ואז הרגשתי מכה חזקה בעורף...התעלפתי...

...התעוררתי בחדר אפלולי...מים קרים נשפכו על פני
שוב..."תתעורר יא מניאק" שמעתי...
"מי אתה?"...
אני הנוסע השמיני...
"מה אתה עושה כאן?"
אני לא יודע איפה אני, אבל ניראה לי שאני מקבל מכות...
פני התחילו לשרוף שוב מהסטירה שקבלתי...
"מתחכם, אהההה?"
לא, רק עונה על מה שנשאלתי...
רק אחרי כמה דקות, גיליתי שקר לי...כי אני ערום...בגדי היו
מפוזרים על הרצפה...
לפתע, נדלק האור, ניכנס שוטר במדים...זרק מסמכים על השולחן
שמאחורי...
"אין עליו כלום, הוא רק השליח של האוכל לכלבים, טעיתם בדמות,
תשחררו אותו עם התנצלות" ובאוזן הוא לחש לו, לחוקר, "דבילים,
אתם רוצים תביעה משפטית מפה ועד אילת?...מה זאת החקירה
הזו?..."

נשלחתי מהתחנה, עם התנצלות כתובה בשלושה העתקים, אבל ללא הסבר
למה ומדוע עברתי כמה שעות של אלימות משטרתית...

למשפחת ברקאי יש פינצ'ר...
גם למשפחת אזולאי בשכונת יד אליהו, יש פינצ'ר...
וגם לציון משכונת הארגזים, יש פינצ'ר...
לאהובה בפלורנטין, גם...לקרן מאחד העם...לגלי מיונה
הנביא...למשפחת יוגב בשיכון דן...
וכולם קונים...את השקיות הירוקות של הביסקוויטים לכלב...לא
שאני מתנגד לביסקוויטים, רק יש כל כך הרבה רעבים בעולם
לביסקוויטים...טוב, חינוך אשכנזי טיפוסי...

הדבר לא נתן לי מנוח, התחלתי לפקוח עיניים...אוזניים...
אחרי שבוע, קרה מקרה מוזר...היו לי כמה שקים כבדים להעלות
לקומה עליונה, ליוסי דהאן, שהיה לו פינצ'ר... שכחתי שק אחד
ירוק של ביסקוויטים על המדרכה...כאשר חזרתי, כולו היה קרוע
והביסקוויטים פזורים מסביב, אלא מאי?...
מסביב היו גם שקיות לבנות אטומות וחלקן היו קרועות גם, מתוכם
נשפכה אבקה לבנה...והכלב ליד היה מפרפר בעיוות עצבני על
המדרכה...לא היה לי קשה לחבר הפאזל לתמונה אחת...
כלב רחוב, הריח את האוכל בשק, קרע אותו, שלף ואכל את מה שיש
בו, כולל השקיות הלבנות...שזה בטח סם כל שהו, שלא חקרתי אפילו
מה הוא...

אז אני בכלל הייתי הבלדר של הסמים...לכן קבלתי מכות, כי חשבו
שאני הסוחר...היה מידע מודיעיני בטח על משפחת ברקאי...רק
המשטרה לא הבינה שהסם מסופק ע"י כביכול חברה חוקית של אוכל
לכלבים...והפינצ'רים? הם סימן המזהה והסיבה שעבורה אני בכלל
מגיע וגם עושים רעש ומתראים על תנועה חשודה לפני הבית...וחס
וחלילה באים שוטרים לפשיטה, מי יחשוב לחפש סמים באוכל של
הכלבים?...מי יחשוד בשליח התמים?...

אבל מה אני עושה עם המידע הזה?...

הולך למשטרה?...שותק?...או עושה רווח לעצמי?...ואז החלטתי לבצע
ניסוי...תמים למראה...בחרתי אישיות לא אלימה ולא מפחידה...את
סיגל מנחלת בנימין...וכאשר עליתי אליה, קרעתי כביכול בטעות את
השק וכאשר שמתי אותו אצלה במטבח, תכולתו נשפכה עם השקיות
הלבנות...סיגל קפאה כאילו קפא בה השד...
ואני בתמימותי התחלתי לאסוף הכל, התעקבתי על השקיות הלבנות,
בוחן אותן...סיגל חטפה ממני את השק ואמרה שהיא תסדר את התכולה,
לא נורא...בעוזבי קבלתי טיפ חסר תקדים...50 ש"ח!!!...

גם אצל יונתן בשבזי קבלתי 40 ש"ח טיפ...
גם אצל יהודה בנחלת יצחק קבלתי 100 ש"ח...
השיטה עבדה...

אני, הנוסע השמיני, "פושר"...If you cannot bet them, join
them

והם מקבלים את פני עם הפינצ'רים שלהם, מחייכם חיוך שאומר: אני
יודע, שאתה יודע, שאני יודע שאתה יודע...אבל, תביא כבר את
החבילה המזוינת ה"פינצ'ר שלי רעב..."



הנוסע השמיני