אני והחבר'ה שלי אוהבים ללכת לקולנוע. החבר'ה שלי זה אבי, שהוא
מזה חזק, פעם כשהוא הסתובב עם החבר'ה הרעים שאונסים ילדות
תמימות שחוזרות מהספרייה הוא שבר באגרוף את הקיר בשירותים של
איזה בניין שהחבר'ה מביל"ו בנו כשניסו להקים את ארצנו בשביל
פירחחים כמונו ( ככה המורה שלי בהיסטוריה אומרת כשהיא מתעצבנת
).
גם יוני בחבורה שלנו. יוני מאוד עצבני ואף פעם לא רגוע, לכן
הוא תמיד מרטיב את רצפת השירותים כשהוא משתין ואמא שלי שלא
בכבוד שלה לנקות את מימיו של יוני בקשה ממני לא להביא את הבן
זונה הביתה. דויד הוא השלישי בחבורה שלנו. משה עלה לפני חמש
שנים מאנגליה והוא שונא כששואלים אותו איפה היה יותר טוב. דויד
מספר שהוא זיין את האומנת שלו בגיל תשע, ואנו גאים מאוד להיות
חברים שלו.
אני המנהיג של החבורה שלנו כיוון שיש לי הכי הרבה שערות בבית
השחי, אבל אני שוקל לקצר ולכן עוד מעט דויד יתפוס את מקומי.
אתמול הלכנו לראות את הסרט החדש של סילווסטר סטאלון. יוני מספר
שפעם הוא נגע בסילווסטר, ומאז כל פעם שהוא רואה אותו הוא מתחיל
לרעוד ולבכות ואנחנו מרגישים היטהרות נפש כזאת כמו שהמורה
לסיפרות הסבירה. הפעם זה היה יותר מדי עבורו, יוני תקע לעצמו
קשית שתייה בעין ונפטר כעבור שעות אחדות ב"קפלן". הלכנו הביתה
בהרגשה מזה רעה, אבל אבי אמר שיוני לא היה רוצה שנהיה עצובים
בגללו ושהוא בטוח רוצה שנמשיך לשמוח. אז הלכנו לבר חשפניות
ושמחנו על כך שיוני רואה אותנו נהנים, אפילו שהוא רואה רק בעין
אחת.