אוריאן,

אני אוהבת להתקשר אלייך ורק לשמוע את קולך
אני אוהבת לשמוע אותך צוחק מהצד השני של הקו
אני אוהבת לדעת שאני זאת שמצליחה לגרום לך לצחוק

אני אוהבת לשמוע את הנשימות שלך כאשר
אתה מקשיב לנשימות שלי

אני אוהבת את הדרך בה אתה צוחק שאני מספרת לך משהו

אני אוהבת את הדרך בה אתה מנסה לעודד אותי כשאני עצובה
אני אוהבת את הדרך בה אתה מחבק אותי כשאני בוכה

אני אוהבת את הדרך בה אתה מחייך כשאני צוחקת
אני אוהבת שאתה נוגע בי עם האצבע שלך בשפה שלי כאשר אני צוחקת,

ואומר לי "כל עוד את צוחקת אז תמשיכי"

אני שונאת שעצוב לך
כי אז עצוב גם לי
אני שונאת לחשוב שאני לא עוזרת לך
ויותר שונאת שאתה אומר "תתפלאי עד כמה את כן עוזרת..."

אני אוהבת לדעת שאתה חושב שאתה יכול לסמוך עליי
אני אוהבת שאתה מספר לי דברים אישיים ומבקש ממני לא לספר לאף
אחד

אני אוהבת שאתה אומר דברים כל כך מתוקים
אבל אני שונאת שהם גורמים לי לחשוב דברים ולפתח תקוות

אני אוהבת לספר לחברות שלי על השיחות שלנו
אבל שונאת שהן מגיבות בדרך כלל ב"איזה חמודים..."
או ב"אתם חייבים להיות ביחד..."

אני שונאת שבשתיקה שלך יש משמעות נסתרת
אני שונאת שבסיפורים שלך יש משמעות נסתרת
אני שונאת שבצחוק שלך אפילו יש משמעות נסתרת
ואני הכי שונאת שאתה לא מוכן להגיד לי מהי אותה
משמעות נסתרת

אני שונאת את המושג "ידידים"
אני שונאת את זה שאנחנו ידידים
אני שונאת את זה שאתה נורא אוהב אותי בתור ידידה
אני שונאת את זה שאתה לא רוצה חברה

אני שונאת את זה שאני לא הידידה היחידה
אני שונאת שאני לא היחידה
אני שונאת שיש לך המון ידידות
אני שונאת שהן נמרחות עלייך ואתה גם קצת עליהן

אני שונאת את זה שאתה מביא דיכאון לחיי אבל גם מביא אושר לחיי
כי אני אוהבת לחשוב עלייך
ובעצם,
אני רק אוהבת אותך