ריו דה ז'נירו / לילה מפלח נשמות |
אבל הזיעה בטעם יין שהרוותה את צמאוני
עדיין גורמת ללשוני לרטוט ולעורי להצטמרר
בזכרון שצורב כל עצב בגופי
תמיד היית כל כך יפה?
המזרן היה דק מלהכיל את כל האהבה שהטחנו בו
הקירות זעקו בתוך השקט המוזר של הטירוף
לב מדברי שעט קדימה לרגשות אבודים-אסורים-משונים-נושנים
לב מדברי בלב המדבר שלנו נסוג לאחור
היה ונעשה ונגמר. נשארתי רק עם המדבר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|