מגן העדן לא כותבים
לא מכתבים ולא שירים
אינם צריכים מילים
כי בשלווה צערם נם
ואילו אני בצד השני,
בוכה ועיניי נפשי
דיו מזילות
על דף חלק מטיפות
מילים, מילים יוצרות.
לאט לאט, כל מילה
את מקומה מקבלת
בתוך מבנה
של כאב היא מוצבת
נפלה הדמעה האחרונה
היצירה של יגוני מוכנה
ורק חלל ריק אחד עוד נותר
הגוש הכבד שהיה בלבי
נעלם, נמס בתוך שירי.
נכתב בזמן שונה
10.3.2003 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.