עונג בלתי צפוי הרעיד את גופה. היא עמדה מול התנור, שואפת את
ניחוח עוגת השוקולד המלכותית שתפחה לאיטה בפנים, מתעלמת
מהבחורה החמדנית שהמתינה לה בתאווה.
שוקו הרגישה הסתייגות בתוכה לעצם החמדנות כלפי אוכל כלשהו, אך
במקרה של עוגת השוקולד המסוימת הזו, הייתה מוכנה לחרוג מהתפריט
הקבוע של מים ונבטים. היא חשה טינה כלפי התנור, שהיה חדיש
וכסוף. התנור לא אהב לדעתה שיכניסו אליו תבשילים והיה גאה על
המודרניות שלו, ולכן כל מה שהכניסה אליו נטה להישרף, אפילו אם
היא כיוונה את חוגת הטמפרטורה למינימום. אל החוגה של התוכניות
לא העיזה אפילו להתקרב. בפעם האחרונה שניסתה את זה, הקדרה של
הצלי נמסה.
אז היא הגיעה להסכמה בשתיקה להשתמש לרוב הדברים במיקרוגל, אך
בענייני עוגת השוקולד המלכותית לא היו פשרות. התנור ידע,
כמדומה, שזהו הקו האדום, והעוגה יצאה מושלמת פעם אחר פעם.
למעשה העוגה הזו היתה הסיבה לרכישת התנור, כך שהיא הסכימה
לתעלוליו של התנור כל עוד הוא שמר על חלקו בחוזה האילם שלהם.

לשוקו היתה חולשה לשוקולד. הוריה עבדו כמעט ללא הפסק, ושוקו
בחרה את שמה בגיל צעיר, לאחר שהבינה שהיא יכולה לסמוך רק על
קביעות גוון הטעם. "זר לא יבין זאת" היא חשבה, מורחת על עצמה
עוד קצת שוקולד מומס עם 77% פולי קקאו. המרקם קרא לה. היא כמעט
הצליחה שוב להרגיש את החמיצות המתקתקה, העושר והמסתורין עוטפים
אותה.
היא החלה להסתחרר סביב החדר וסביב עצמה, נותנת למהות השוקולד
האמיתית לחדור לתוכה ולמלא את נימי נפשה במשמעות החמקמקה של
חייה.
לפתע פקחה את עיניה שוב. חסר לה דבר מה להשלמת הטקס השבועי.
היא הביטה בראי הקבוע בקיר. השוקולד המקודש ציפה את כל גופה
העירום לבד מכפות רגליה היחפות. רצפת המטבח כוסתה כולה באבקת
קקאו טהור, וריחו של שמן פולי הקקאו מילא את חלל האוויר.
היא שתתה עוד לגימה מספל השוקולד החם וניקתה את המודעות שלה
מענייני היום, פינתה עצמה לחלוטין לתפקיד הכוהנת, אותו לקחה על
עצמה ברצון.
היא הייתה החברה היחידה בכת, ככל שידעה. היא השלימה את התפילה
במהירות, תוך הקפת החדר והתמסרות למשמעות קיומה.

הגיע הזמן להוציא את העוגה. היא ניגשה לתנור בזהירות מרובה
וכיבתה אותו. מייד כשהעוגה היתה בחוץ, על הצלחת המיועדת,
הכניסה את המרשם לתוך הקמע שנשאה תמיד על צווארה.
היא בחנה את העוגה בעין קפדנית. היא היתה מושלמת, כרגיל. שוקו
נשכבה על רצפת המטבח והניחה את הצלחת עם העוגה על בטנה. עכשיו
הגיע החלק המופלא ביותר, והאהוב עליה בטקס. תפילה חזקה עלתה
מעמקי ישותה, סוחפת אותה לעולם הרוחני שהכירה טוב כל כך. אור
קטיפתי עטף אותה וחדר לתוכה. היא הרפתה מאחיזתה בעולם החומרי,
והחזירה את השוקולד המקודש למחצבתו. העוגה הייתה המפתח לחלק
זה. בלעדיה לא הייתה משיגה דבר.
העוגה נראתה כאילו חיים לה משל עצמה. היא ריחפה באוויר, עטופה
באור, סופגת את השוקולד המקודש מגופה של שוקו.
שוקו הרגישה את גופה נמתח בציפיה. היא פתחה את פיה בכוונה רבה.
העוגה טסה לכיוונה במהירות ששוקו לא חשבה שאפשרית, ונספגה
בנשמתה.
שוקו הרגישה את כובד הקיום בכל איבריה וחזרה לאיטה לעולם
החומרי שתיעבה.
המטבח היה מצוחצח, והיא הלכה לאיטה למיטתה. היא נגעה בעורה
החשוף, שזהר מעט. השוקולד נספג בגופה, שלא היה דביק כלל. עורה
היה חלק מתמיד והיא חשה שביעות רצון על מילוי תפקידה בהצלחה.
"חבל שאין לי כוחות לבצע את הטקס עוד כמה פעמים בשבוע", חשבה
לעצמה כשעצמה את עיניה.

היא התעוררה בבהלה, מושיטה יד במהירות למחברת החלומות. החלומות
הנבואיים שלה חזו במדויק את העתיד. היא רשמה את החלום לכל
פרטיו. את החלק הזה בתפקידה התקשתה למלא. לפני שנבחרה לנביאה
ישנה כאבן שאין לה הופכין והתעוררה כבדה ומעורפלת. היא לא חלמה
כלל. עבר זמן רב מאז, אך היא ידעה שהחלומות חוזרים לעולם
הרוחני במהרה, אם אינה דואגת לתעד אותם.

היא החלה בשגרת יומה. התארגנה ללימודים ויצאה מהבית. שוקו חשה
שהלימודים עוזרים לה למלא טוב יותר את תפקידה ככוהנת. היא למדה
לתואר ראשון כללי, אך כל קורס שלקחה, ובעצם כל חייה התקשרו
בצורה מסוימת לשוקולד או לקקאו. אחרי הלימודים עבדה כמלצרית
וקופאית בבית קפה קטן שהיה גם חנות לשוקולד משובח. הידיעה
שבסוף היום היא תממש את יעודה הרעידה אותה בציפיה, עד כדי כך
שהפילה ספל קפה של אחד הסועדים. הוא לא התרעם, כיוון שניקתה
ביעילות הרגילה את הרצפה, והגישה לו ספל נוסף תוך התנצלות.
הוא ביקש את מספר הטלפון שלה, והיא מסרה לו את זה של בן זוגה
הקודם. זוגיות הפריעה לה להתרכז בתפקידה ככוהנת, והיא העדיפה
לא לערב אדם נוסף בחייה, המלאים.

שוקו המתינה לסיום המשמרת בקוצר רוח. היא כמעט רצה הביתה, אך
הצליחה לשמור על התנהגות הולמת ומתאימה. מיד כשפתחה את דלת
הבית חשה כבדה. היא לא זכרה איך הגיעה למיטה. כנראה ברחיפה.
היא החלה להתמוגג, הופכת לקקאו טהור עמוס משמעויות. היא חשה
עצמה עוברת את אדן החלון ומרחפת סביב העולם בחופשיות.

סוף סוף השיגה את משאת נפשה. היא נישאה על הזרמים אותם דאגה
לשנן. שוקו חשה חופשיה. היא הגיעה למחוז חפצה, וחדרה לאדמה.

עכשיו היא תצליח להפיץ את הרוחניות שרצתה.

שוב פיספסתי את האוטובוס וראיתי אותו מתרחק ממני. בזמן שנותר
לי לחכות עד שיגיע שוב הלכתי למסעדה הסמוכה והזמנתי כוס של
רגיעה. חזרתי לתחנה והתיישבתי, מהרהרת ולוגמת לאיטי. סיימתי
לשתות את השוקו. טעמו של המשקה עטף את החיך והגרון. החמיצות
האופיינית דיגדגה את בלוטות הטעם שלי. חשתי רגועה. בפעם
הראשונה היום הרגשתי חיבור לילדות ולאני הפנימי שלי.

זרקתי את הכוס לפח הקרוב ועליתי על האוטובוס הביתה, שבדיוק
עצר.