יש ביניהם קשר מיוחד,אתם יודעים.
הוא-חי לו בעולם של אשליה,של כדורים.
היא-בוכה על זה שהוא נמצא שם,היא מרגישה שהוא כבר לא בחיים,היא
מרגישה שהסם השתלט עליו ועליה גם,היא חושבת שמאז שהוא נכנס
לשם,עמוק לבוץ,הוא בן-אדם שונה,הוא כבר ממש לא מביא לה את היחס
שמגיע לה,הוא מתייחס אליה כסתם אחת מהרחוב.אבל היא,היא מוכנה
להקריב בשבילו את החיים,את כל היפה בהם,את כל רגעי האושר ואם
הוא היה מבקש היא היתה טסה עד לירח ובחזרהבשבילו,עד כדי כך היא
אהבה אותו.היא עזרה לו בהכל ונענתה לכל בקשה והוא בתמורה רק
השפיל וקילל אבל כמובן שזה רק חלק מבדיחהובעצם,עמוק עמוק בתוך
ליבו גם הוא אהב אותה,הוא העריך אותה על כל מה שעשתה עבורו אבל
לא רצה להודות שהיא היחידה בשבילו מהבנות.
יום אחד היא פשוט התייאשה,היא לא רצתה לשמוע ממנו שום מילה.היא
יצאה להתפרק קצת עם החברות,שתתה יותר מידי ועשתה שטויות.בדרך
הביתה האלכוהול העדיין היה בראשהובאמצע הדרך כל חבורת הבנות
אותו ואת החברים שלו פגשה,היא התחילה לצעוק שהוא כזה וכזה,היא
אמרה שהיא שונאת אותו ושמייחלת למותו,הוא כתגובה פשוט תפס אותה
בכח וסחב אותה לצד,הוא הושיב אותה כדי שתרגע ותפסיק לפדח את
עצמה.היא אמרה שעל כל הפגיעות שלו היא אף פעם לא תסלח הוא
הפתיע אותה כשאמר שהיא צודקת,היא לפתע השתתקה והחליטה
להקשיב,הוא אמר שהוא מצטער שהוא אמר שטויות ושבעצם הוא מעריך
אותה מאוד.
"זהו,אתה רק מעריך אותי,זה הכל?"
"אני...את צודקת,זה לא הכל...את מכירה אותי יותר טוב מכל אחד
אחר,את היית שם בטוב,ברע ואפילו במצבים שאפילו אני לא הייתי
מתקרב לעצמי מרב גועל,את הצלת את החיים שלי מאבדון מושלם לא
פעם אחת".
היא נרגעה והקשיבה בדריכות לכל מילה ואז היא קמה ופשוט חיבקה
אותו ונתנה לו נשיקה קטנה על הלחי.
הם עמדו ככה בערך חצי שעה ופתאום נפלט לו:"אני אוהב אותך..."
היא הסתכלה עליו במין מבט כמו שרק היא ידעה שגרם לו להרגיש כל
כך טוב פתאום.
היא הלכה הביתה בערך רבע שעה מאוחר יותר,האלכוהול עדיין עיוות
לה את קו המחשבה,היא עברה את הכביש באיטיות,תוך כדי מחשבה על
מה שהיה ואז באו האורות והרעש הנורא.
החברות שלה שמעו את הרעש ואת הצעקות ובאו בריצה לאותו המקום.הם
הזמינו אמבולנס אבל זה היה כבר מאוחר מידי,הוא היה לידה כל
הזמן,לא ישן לא שתה לא אכל.הוא רצה להחזיר את הזמן אחורה
ולהציל אותה כמו שהיא הצילה אותו,הוא הסתכל עלייה והיא היתה
כזאת שלוה כזאת רגועה כזאת יפה,הוא קם ונשק לה בקלות על
השפתיים ואז דופק הלב ירד וירד עד שהגיע לקו ישר וחלק.
לא משנה כמה ניסו להציל אותה לא הייתה הצלחה."אנחנו מצטערים"
הם אמרו "זה נגמר..."
זה היה כאילו היא חיכתה רק לאותה הנשיקהכדי למות בשלווה,כדי
ללכת באושר אל ממלכת החשיכה.הוא נשבע שאף פעם לא ישכח אותה ורק
הצטער על זה שהוא לא הודה ברגשות שלו קודם.
  הוא חלם עליה כל לילה,על אותה הנשיקה,הוא ידע שהיא שלווה
והוא ידע שהיא שמחה.כך הוא המשיך לחיות חיים בלי כדורים,ואחרי
הרבה מאוד שנים,כשהפך כבר לסבא,הוא סיפר לנכדים על הילדה
המיוחדת שהחזירה אותו לחיים...