את יושבת לך בשקט, אותך לא רואים
כלואה בתוך עצמך, מאחורי הסורגים
חושבת שזה מוות, רואה בעינייך רק שחור,
אך למעשה את חיה, ומתקרבת, בשקט, לאט-לאט,
אל האור
וכדי להיות חופשייה, ולצאת מכלאך,
עלייך להשתמש במפתח שבתוך ידך
אבל מפתח זה אינך יכולה לראות
וגם לא תוכלי
עד שתביני זאת:
את אינך מתה, אלא בחיים,
כל מה שיש לך כרגע, זה כמה רגעים קשים,
ויופייך שובה-עין, וחברתך משמחת את הלב,
ודעי שמי שאיתך אותך אוהב
ואל תתני להם לדרוך עלייך
כי לפני ואחרי הכל, דם אדם זורם בעורקייך
ורק לאחר שתביני, כי את אדם
תרגישי לפתע שבתוכך לבך יפעם
ותוכלי לאהוב את עצמך ואת חברייך
כי דם אדם זורם בעורקייך
וכך אחרי הגשם והסערות
תצאי מכלאך, לאביב ולפריחות
ותרקדי, ותשמחי, ותחיי את החיים
כשאת יודעת אושר וחיוכים
מפני שדם אדם זורם בעורקייך
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.