סדין ורוד מתעופף ברוח
בין ערביים
בינות נגמ"שים ואוהלים
בצבע חאקי דהוי ומתקלף.

מחלון צריף ישן עולה
צעקת צחוק כבוש:
"תחזור הנה, סדין!"
וקולה נבלע אל תוך החדר,
עת ידיים מושכות אותה
חזרה אל החדר האפל.

"אתה חייב לי סדין!"
גערה הנערה בחייל הצעיר
שלגופו נותרה חולצת חאקי קרועה
(והשאר לא נשאר או שלא היה...)

"ואת רכושנית וקפיטליסטית!"
חייך ואמר: "עכשיו תורידי את השאר..."
והצחוק הפרוע שעלה מן החלון המוסט
רדף אחרי הסדין
שבינתיים נחת על חייל מתפלל
והשאר יסופר בתולדות ישראל...