את כל מה שהיה לנו מכרתי, תמורה יפה קיבלתי עבור זיכרונותי.
הולך אני היום ומפזר את שקיבלתי בתמורה, ממש כשם שמפזר היום
אחר את זכרונותי.
את הדברים היחידים שיכולתי להתגאות בהם מסרתי. וכל אותם דברים
שפעם ייחדו אותי, כבר אינם רכושי הפרטי. חלקתי עם כולם את
סודותי הכמוסים ביותר. כל ייחודם היה בכך שהיו כמוסים. ואילו
כעת, הם מסתובבים, חסרי ערך, נמכרים בהון בכל מקום.
בנסיון נואש לשכנע את עצמי כי לא את עצמי מכרתי אלא את מרכולתי
העשויה מחשבות, אני כושל שוב. אני מה שאני חושב. ואם כך הרי
שאני מה שאחרים קונים.
עכשיו נוכל סוף סוף להרשות לעצמנו את כל מה שתמיד רצינו, ולא
היה לנו איך לשלם עבורו. את קולטת ? איכות חיים.
אבא שלי תמיד אמר שכדי להתעשר צריך לעשות אחד משני הדברים
הבאים: או לעבוד כל החיים כמו חמור או להתחתן עם מישהי שאבא
שלה עבד כל החיים כמו חמור. לעיתים רחוקות הוא היה אומר שכדי
להתעשר צריך לקום מאד מוקדם בבוקר, ללכת לישון מאד מאוחר בלילה
ובין לבין, למצוא קצת נפט.
ככה רוב האנשים, הם מכירים פתגמים, לומדים בעל פה מנטרות
אקונומיות, ומשננים כל הבל פה של מי שעובר את מחסום המיליון.