אם את נרתעת ממה שהובן כי הוא מת עכשיו. ושמה מבטחך בגשם אולי
מפני שלשבריר נדמה תמיד שישטוף את מה שאי אפשר. אם את מוכנה
להצטרף בלי שהיות ליממת דומייה עולמית על שואת העדינויות
שהושתקו בידי המזומנים שהשתווקו וגם על גורלן של פיות האוויר,
היער והים. אם שאפת מלוא קרבייך גיהנום כך שיכילו את הטיפוס
שעשיתי מהטיפוס שהייתי. אם תאהבי את הרגל המלחמה הזה שלי -
לנפנף בכנפי ולקרטע כנגד גרביטצית ידיעת הכזב...

אם כך אני מבקש גם עיניים מאירות וחיוך חם מזג, עם קמטוטים
תואמים, ועוד כמה  קסומים פחות, אך לא עקשים מדי, מנסיונות
עקרים להקשות את לבך. ושדיים בישניים שנראה שלא יספיקו, אבל הם
כן יספיקו, להיניק, ובטן קמרמרה המכסה סודות של רוך ועכוזון
חצוף, שהלידה לא תהיה מובנת מאליה מהתבנית הפיסית, וגם ליצור
צורה יפה איתי, שתמיד מדי כמו ילד...

וקוס מעט פרוע עם ניחוח של עלוה אם כי אין לך קוס אלא איזו
מילת סתרים שאגלה, ויד חזקה שיכולה לטבול לפתע באסלה מתוך
העונג להריח הפתעות כך שתמיד אהיה קצת במבוכה ממך, מין דגדוג
חיים. שנינו עירומים מכדי לחבוש בינינו "סקס" או כל קונדום
משומש אחר שתקתקה יד זרה על משחק החופש במים חמים של ילדים
מורעבים המנסים לטפס בלי להיפצע, על עץ התות בחצר שלי,
שפירותיו אדומים ולבנים...

בואי נאמין בכל מה שאפשר ונאהב לעוף ולצלול במידה שווה בתבנית
האינסופית עם לשון שאינה מבקשת שוליים, או לפחות הסכימי
להתפתות כך עד שאתרגם את צרחות ההתפעלות שלי ממך לנוסחה קולעת
יותר. וסלחי לי על ההתמכרות לנוסחאות. זה מנגנון הנשימה שהאביר
המזוקן קצב לי בשנתי כדי שלא איחנק מוקדם מדי מבכיו של הילד
המשוגע קצת שבלב והן ירגעו למגעך, אני נשבע!

תהיה לנו גאוות שורדים עמוקה משריון מנצחים על השפות שלמדנו
לחוד, ואז ביחד, כדי לשוט מעל מקום שמלבד השם, שום דבר לא ברור
בו, ובעצם המקום והשם הם רק מיקוד הטשטוש בצוללת, לא? ביחד
נפליג ימים שלמים, ניזונים מנהמות, חלקים וסוערים, עמוקים
ורדודים, שוב, עם עדיפות ברורה למים חמים - את תנווטי ואני
אחזיק את ההגה, לפעמים נתחלף, וכשתבוא רוח גדולה ואיתה גלים,
נציץ ארבע עיניים אל תוך הכאוס ונתחבק כמו...

ביחד לא נרצה לחוד ולחוד נתגעגע, לפעמים, ולפעמים, ההיפך, אבל,
את מרגישה את הצמרמורת? לב העניין הוא שלא נפחד להיפרד...לא
נדרדר ליומרה המרדימה לדעת - זה הרעל הנצחי שמגדיר את המשחק
כולו. נעשה הסכם שוויון כזה, במקום הליצן עם העיגול על הראש,
ששומרים יחד על שיווי משקל בלי מוביל קבוע. וזה משחק מתיש,
משחק קוסמות למתקדמים, אבל מבין שתי הדרכים שאני מכיר לגעת
בחומר הקדוש (שנראה שהגדולים מסביב די ויתרו עליו, תסכימי
איתי?) איתך יותר נכון עכשיו ולך איתי, אז למה לפחד?

בואי אלי
צורת נעורי כבר הושלמה מלבד
פעימת סיום של תחבושות עורך על גדמים
מדממים מלגלות אחריך ולגלות אחרות
קראי לי ממימד הבדידות שבו את לכודה
שדונה אל שדונה
ואבוא
שלילך