ילדתי שלי, אל תלכי לבדך.
You don't know what you've got till its gone.
אז מה, קטנה, עוד פעם את לא מרוצה?
זה החיים שלא מסתדרים כמו שאת רוצה- או שזאת את שלא מסתדרת כמו
שהחיים רוצים?
הרי ברור לך שלא משנה מה היה קורה עכשיו, היית טוענת שלא זה
הסוף שהסרטת לעצמך בראש. או אולי, בעצם, אם רק פעם אחת בחיים
שלך תדעי מה את רוצה אז גם תפסיקי להסתבך.
פעם אחת, זה כל מה שאני מבקשת ממך, אהובתי.
זה מקור הבעיות שלך, חוסר הודאות שלך. או שמותר לי לקרוא לזה
הטמטום שלך? את נהנית מזה, אני יודעת. את מעדיפה שתהיה איזשהי
דרמה מאשר שהכל יהיה שקט. רק ככה את מרגישה חיה.
אין בעיה, אחותי, אני לא אנסה לשנות אותך. תמשיכי להיות כמו
שאת.
תנודי באופן תמידי בין "רוצה" ו"לא רוצה", תרדפי אחרי "רוצה את
הכל" בזמן שה"לא רוצה כלום" ירדוף אותך.
את בריאה לחלוטין, מצטערת לאכזב אותך. תמשיכי לחפש ריגושים, זה
מה שמניע את הנפש הקטנה שלך.
תמיד את פועלת לפי הרגש, עושה בכוונה דברים שיעלו לך ביוקר. זה
עקרון חיים או שזאת טיפשות?
אז היית איתו, למרות שרצית ולא רצית.
באת אליו, אבל כל הזמן רצית ללכת.
נישקת אותו, אבל כל הזמן הפסקת.
רצית להשאר, אבל לא יכולת להשאר- וגם לא יכולת ללכת.
מתוקה שלי, את לא מבינה איך הסיטואציות האלו קורות רק לך? נשגב
מבינתך מדוע רק את תמיד מסתבכת?
בואי ואלחש באוזנך סוד קטן. את הגורם המחולל של כל העלילה.
תסכימי איתי, יפתי, שאם  רק היית יודעת מה את רוצה אז כל
האירוע היה נחסך מאיתנו. אם רצית אותו- היית הולכת, ואם לא
רצית אותו היית נשארת. אבל את לא יודעת מה את רוצה, אף פעם.
וזה כיף לך.
אבל בואי נשים את זה רגע בצד. מה שהיה היה וזהו. נכון, הוא היה
שיכור וזה לא היה כמו שרצית. נכון, הייתם בחדר מלא אנשים ולא
ככה רצית.
ואם הנסיבות היו אחרות- היית רוצה אותו?
אני מבינה אותך, קשה להניח למישהו שלא גמרת איתו. תמיד נדמה לך
שעוד יהיה המשך, הרי איך אפשר בלי לגמור?
אז החלטנו שנעזוב אותו בשקט. הוא בא וביקש סליחה, זה מצא חן
בעיניך. את לא כועסת עליו, את נהנית מהמבט הנבוך שלו כשאת
עוברת על פניו.
אל תעצרי לרגע, תמשיכי עד הסוף. רצית שיבוא אליך, שידבר, יבקש,
יגמגם, ינסה להסביר. יסתכל לך בעיניים, ירצה אותך, ירגיש גם
הוא את התחושה העגומה של ערב שלא הגיע לסיפוקו.
את לא יודעת אם באמת היית הולכת איתו- אבל היית רוצה לדעת, שגם
לו לא נוח שדווקא ככה זה היה, שהוא רוצה אותך אפילו יותר, לאחר
שטעם קצת ונעלמת.
אני יודעת, מתוקתי שלי, שלא כך קרו הדברים. לא הסתדר כמו
שרצית. במקום זה הוא הלך לחברה שלך.
לא מוצא חן בעיניך שהוא ויתר עליך.
כשאת פסיבית את מרגישה שהחיים משחקים בך אבל כשאת עושה משהו את
תמיד טועה.
ההגדרה שהוא ויתר עליך לא נכונה. הרי את לא עשית כלום כדי לתקן
את אותו ערב הזוי. את ברחת ממנו ולא רצית אותו. האם עשית את
המעשה הנכון בכך? יתכן שלראשונה בחייך צדקת. הוא היה שיכור,
הוא התנפל עליך- איך את מעזה בכלל עכשיו לרצות אותו כשבבוקר
למחרת היית כל כך מבולבלת?
הוא ביקש ממך סליחה, לא הגבת. את לא מאמינה בסליחות, את מאמינה
שלא היה צריך לבצע את המעשה מלכתחילה.
רצית שהוא יבוא אליך עוד, שלא ידע ממך שובע. לא באמת ציפית שזה
יקרה, נכון?
אז הוא הלך לחברה שלך.
לא מוצא חן בעיניך שהיא לא סיפרה לך.
לא מוצאת חן בעיניך העובדה, שאם זה היה הפוך, את לא היית הולכת
אליו. אבל היא הלכה אליו.
את לא כועסת עליה. לא אכפת לך שהיא תהיה איתו. את לא רוצה
אותו.
אבל לא ככה רצית שזה יקרה.
אז מה תעשי עכשיו? זאת שאלה קשה. את לא יכולה לא לעשות כלום
ואחר כך להתלונן שהדברים לא מסתדרים כמו שאת רוצה. אבל כשאת
עושה משהו- זה תמיד הדבר הלא נכון. ועל מה את מתלוננת כאן
בעצם, הרי את בעצמך כבר הספקת להיות עם מישהו חדש בזמן
שהטלנובלה הזאת נרקמה.
אז את מבינה למה התכוונתי כשאמרתי שאת אף פעם לא מרוצה?
ורק תעני לי על שאלה אחת קטנה, בינינו- זה אותו שאת רוצה או את
חבר שלו? אווילית. ככל שהם יהיו יותר מניאקים אליך את רק תרצי
אותם יותר. הרי הלכתם מכות בלילה שהייתם שיכורים, ואת לא
מפסיקה לחשוב עליו מאז. גם הוא, כמו חבר שלו, בא וביקש ממך
סליחה לאחר לילה של שכרות. יש לו עיניים רעות- ואת רוצה אותו
בכל זאת. את בוחרת את המניאקים ביותר, אם הם לא יפגעו בך את לא
תהיי מרוצה.
פגשת בחור מקסים, זוכרת? אבל הוא לא עושה לך את זה כי הוא לא
מניאק. את מעדיפה את ההוא עם העיניים הרעות שנמצאות בדמיונך כל
הזמן.
חכי, תני לחיים לגלגל אותך. אחר כך תתחרטי שאת לא עושה כלום,
אבל הכל קורה כל כך מהר. זה מספיק דרמה בשבילך לשבוע אחד?