מיקה קאופמן / בלעדיי |
טרוריסט
אל שדות שלא קצרתי
יבולי דמעות
בשם האלוהים שלא קיים יותר
ובשם זקן פחדן שחי רק בתפילות
אני אנוס ממך
הפשירו מבטייך על פני
לנחלים קטנים של קרח
ושוב יורות בך עיניי
ושוב לבך נראה פצוע וזורח
אך אין זה כך
אך אין זה כך
אשליות תמיד הזיקו
והפתגם משקר
אך אין זה כך
אך אין זה כך
אשליות תמיד הכאיבו
ואור השמש מתקרר
אני אבכה ממך
ואאיים עד שתדע
שכבר נמאס ממך
מכל המשחקים
וחוסר אינטלגנציה
סוהר אכזר אתה
כולא אוהבייך בתוך תאים קטנים
ועייפתי ממך
מכל המילים החודרות
והמבטים הפגועים
אך אין זה כך
אך אין זה כך
אשליות תמיד הזיקו
והפתגם משקר
אך אין זה כך
אך אין זה כך
אשליות תמיד הכאיבו
ואור השמש מתקרר
אני אברח ממך
ואניס אותך מתוך חלומותי
ורק תוהה אני
מה תעשה בלעדיי ?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|