לפעמים אני מסתכל על העולם
וצוחק מהיופי.
לא תמיד אני רואה אותו,
לפעמים אני אפילו שוכח.
ואז פשוט נרדם בתוך נוחות נוקשה וטורדנית.
ויש פעמים שהשמש מאירה,
המוסיקה מלטפת,
התמונה משעשעת
והלב מתרחב ומתמלא באהבה.
ואז קול רך לוחש ומזכיר שהשמש תמיד הפיצה את אורה
(גם כשהיא הלכה לישון היא שלחה את הירח),
המוסיקה תמיד ניגנה בליטוף.
הם כולם חיכו בסבלנות ללא גבול שאצטרף לחגיגה.
מוזר איך יכולתי להרדם בתוך כל החגיגה הזו שמסביב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.