כשיוסי פקח את עיניו הוא ידע שזה לא יהיה סתם עוד יום. הוא ידע
שהיום יהיה שונה מקודמיו. יום, שלאחריו כל יום הוא סתם יום
שכזה כמו יום ראשון או שני ואפילו שלישי. זה היה "ה"יום. ואם
זה לא מספיק, יוסי שם לב שזו הפעם הראשונה שהוא קם בדיוק בשעה
8:00. ולא ב8:05 כמו שהיה רגיל. זה לא הפתיע אותו כיוון שהוא
ידע שלכבוד היום הזה הוא צריך להקדים ב5 דקות.

יוסי קם, התרחץ, התלבש, ואפילו צחצח שיניים. כמובן שביום רגיל
יוסי לא היה מצחצח את שיניו. אבל מכיוון שזה היום הזה יוסי
הרגיש מעין חובה שכזו לצחצח שיניים. לאחר שסיים להתארגן, צעד
יוסי בקלילות למטבח והכין לעצמו ארוחת בוקר מפוארת. מיותר
לציין שבסתם יום רגיל, יוסי היה מכין לעצמו מקסימום פרוסת לחם
עם ריבת שזיפים. אבל בגלל שזה היה "ה"יום, יוסי הכין לעצמו
סעודה שעשויה מחביתה של 2 ביצים, סלט חתוך דק, קוטג' גבינה
לבנה 9%, טוסטים וכוס שוקו גדולה עם קצפת.

לאחר שיוסי סיים את ארוחתו, הוא התכונן לצאת לטיול מיוחד.
יוסי ארז ארוחת צהרים חביבה שכללה מעט תבלינים, צ'יפס, ערכת
מנגל וחכה. ואז יצא מביתו, ונשם את אויר ההרים הצח לריאותיו.
לאחר מכן התחיל לפסוע בשבילים שעל שפת האגם הצלול שליד ביתו.
עצר להריח את הפרחים הצבעוניים שבצידי הדרך. לבסוף, הגיע לצידו
השני של האגם, לחלקת דשא ענקית ומדהימה. שם פרק את משאו, פרס
את השמיכה שהכין מבעוד מועד, השליך את החכה לאגם, התיישב
והתחיל לקרוא את הספר המדהים שהביא מראש, "העץ הנדיב". בעצם,
בכלל לא היה לא זמן לשבת לקרוא כיוון שמיד כשזרק את החכה למים,
נתפס בה דג באורך של 32 סנטימטר ששוקל קילו ו720 גרם. יוסי כלל
לא היה מופתע, אפילו שבימים אחרים היה לוקח ליוסי שעות לתפוס
דג פצפון, כיוון שיוסי ידע שזה "ה"יום וביום הזה הכל הולך טוב.
יוסי הוציא את הדג מהמים פתח לו את הבטן, ולהפתעתו גילה בתוך
הבטן פנקס.

יוסי פתח את הפנקס שלתדהמתו היה יבש, וגילה שבעצם הפנקס הוא
לוח שנה שמתפרס על 150 שנה ובכל יום היה רשום עוד כך וכך ימים
יהיה "ה"יום, יוסי דפדף לקצה לוח השנה וגילה שהיומן מסתיים
בתאריך של היום, ושם היה כתוב:

"עוד יום אחד ל"ה"יום"