זה עלי בלי פאקינג שקרים והמצאות. הכל אמיתי ואין כאן שום דבר
לכסות. רק אני דוגרי ודיי.

לא אכפת לי מה יגידו כולם, ולא אכפת לי אם תגידו שאתם לא
מזדהים, כי אני יודעת שאם אפילו מישהוא אחד יזדהה עם זה, עשיתי
משהו. וכן אני יודעת שזה נשמע מצוץ מהאצבע, וכן, זה גם נשמע חש
במיוחד. אבל לי לא אכפת (כמובן שאני אצטער על זה אחר כך), אבל
עכשיו שסוף סוף אני יכולה לכתוב בשקט (כי הבית ריק) והבמה נתנה
לי את האפשרות לכתוב (כי רק בשעות מוזרות אין עומס) אני אכתוב
מה שיש לי על הראש וכדי שאוכל סוף סוף להוריד מהלב. אני חייבת
לציין לפני שעוד שהתחתי לכתוב את הספור הקצר הזה (או איך שלא
תקראו לזה)כתבתי סיפורים אבל לא כתבתי על דברים שחוויתי ( למעט
משהו אחד שאתן לכם לנחש אותו לבד) וחברה מאוד טובה שלי (שהיא
היחידה שיודעת על כך שאני כותבת) אמרה לי להתחיל לכתוב מהנשמה
על דברים שאני יודעת ומרגישה... אז זה בשבילך . ( את יודעת למי
אני מדברת). אני בת 14 וקצת ואין לי חבר, אני לא מעוניינת
עכשיו באף אחד ( ושלא תבינו לא נכון, אני לא לסבית, והיה לי
חבר). אני בשנה האחרונה בחטיבה והכל לא לחוץ הלימודים מחצית
הזאת כבר לא משנים כי הולכים לתיכון על מחצית א' והלימודים שלי
כבר לא משהו וכשלא מתעניינים בלימודים שמים לב לדברים מסביב.
החיים שלי מורכבים מדברים פשוטים שאני נהנת מהם, אני בחוג
התעמלות ואירובי, בחוג קרמיקה ובצופים. ואין סיכוי בעולם שאני
אחליט לעזוב אחד מהם.  יש לי חברות שיש להם ידידים ותמיד הן
מדברות איתם שעות (אם זה באיסיקיו או בטלפון), ואיתי זה אף פעם
לא הלך בקלות אם משהו היה מתחבר לאיסיקיו שלי. השיחה היתה
הולכת ככה: " היי יש מצב לשיחה?"
" מה המצב?"
" אחלה מה איתך"?
"סבבה, יש תמונה לשלוח"
" לא" (  אין לי סורק אז אין תמונה, אני יכולה לשקר ותשלוח
תמונה מזוייפת, אבל זה לא אני. תמיד יש את אילו שאכפת להם
מהחיצונית קודם, למען השם זה איסיקיו זה נחמד רק דבר עם מישהו
ולא לדעת אם הוא מכוער או חתיך, פשוט לדבר)
והם לא מרפים מהעניין (רובם) אז מבקשים ממני לתאר את עצמי.
" אני רזה (מקווה) עניים חומות, שיער שטני ובגובה הממוצע. (אני
טיפה נמוכה מהגובה הממוצע אבל תמיד רציתי להיות גבוהה, אז זה
נחמד להגיד שאני טיפה ויתר ממה שאני).
מה התחומי עניין של כל אחד... וזהו כאן נגמרת השיחה.
עד שלפני כמה שבועות מצאתי ידיד (כן אחד זה מספיק) אני מכירה
אותו מבית ספר, אבל עדיין זה מאוד נחמד ופתאום נפתח עולם חדש
יש עוד את המתח של אנשים חדשים למרות שאנחנו כבר מכירים, ואני
אוהבת את זה זה חדש ומצחיק, הוא גורם לי לחייך על הדברים
הפשוטים ביותר. זה נחמד שיש ידיד כזה, ואני יודעת שלא נעבור
לפסי חברות, כי אני אוהבת אותו בתור ידיד ולא הייתי רוצה לעשות
משהו שיקלקל את זה. לחברה טובה שלי עכשיו יש חבר ( כלומר עומד
להיות אבל שניהם מכחישים וזה כל כך חמוד כי שניהם ביישנים)
ואני מקנאה. כי אין לי את ההרגשה הזאת לאף אחד, הייתי רוצה אבל
אני לא מוצאת אף אחד . זה הרגשה לבד ומגעילה ואני לא מאחלת
אותה לאף אחד. כולם מספרים שהאהבה פשוט מגיעה וצריך לפקוח
עניים ולחכות לה, אבל מה אם היא לא מגיעה?. ואז שחזרתי מחוג
יום אחד פשוט הבנתי. שבדידות זה לא תמיד דבר רע, זה המן להשלים
את עצמך, לברר את המטרות ולנסות להגשים אותן, ועד אז העניינים
יסתדרו לאט לאט פשוט צריך את הסבלנות ואז בסופו של דבר, תדע
שזה בא ותבין על מה אני מדברת.