הסיפור נכתב בעזרת רועי נדל...

הלכתי ברחוב וראיתי את השמן ההוא מהמכבסה, תמיד פחדתי ממנו כי
לא הבנתי איך יכול להיות בן אדם כזה שמן וכל כך ענק, עברתי את
הצד של הכביש כדי לא ללכת לידו.
בכלליות אין לי בעיה עם אנשים שמנים או מכוערים אבל הבן אדם
הזה הסריח מכל מיני מאכלים משונים כמו מסעדה הודית, עברתי את
הכביש מסתכל לכל הצדדים לפני, כמו שאמא לימדה אותי, הכיוון
הכללי שלי היה הרחוב הראשי לא ידעתי לאן אני אלך משם.
בעצם רציתי להגיע לשינקין אבל נראה לי שכבר הייתי רחוק, לא
יודע השמן המפחיד הזה בלבל אותי לגמרי. אמרתי לעצמי שאני לא
חוזר הביתה אין לי כוח להתעמת איתה שוב, שהפעם היא תוותר, זה
הדירה שלי אז למה אני בחוץ? אוף, הכל בגלל השמן הזה, תמיד
שנאתי אותו.
כל פעם שהלכתי לחנויות ראיתי אותו ועוד יותר גרוע הרחתי אותו,
הוא היה מתגרה בי אבל אני סובלני, לא קראתי לו "יא שמן מזדיין
בתחת", או "יא מסריח תפסיק לאכול אוכל הודי לפני שאני אשמיד
אותך". לא אמרתי את זה אבל תמיד חשבתי על זה, ואחרי זה הייתי
חוזר הביתה מעוצבן. זאת לא הייתה אשמתה זאת גם לא אשמתי, זאת
אשמתו. המשכתי ללכת והחלטתי למצוא איזה בית קפה יאפי נחמד איפה
שהוא כדי להירגע.
נכנסתי ברחוב הצדדי והתיישבתי באיזשהו בית קפה עם שם מוזר, פה
פגשתי אותה בפעם הראשונה, "חרא של בית קפה", התיישבתי והזמנתי
כוס קפה למרות שאני לא אוהב קפה, אבל פשוט בא לי קפה. חשבתי על
השמן הזה ועל כמה שאני לא מבין איך הוא מצליח להיכנס למכנסי
ג'ינס שלו כל בוקר, כל בוקר, זה בטח מלא עבודה והתאמצות.
איך הוא מצליח להיכנס לחולצה או בכלל לבית שלו?!? לקחתי שלוק
עצבני מהקפה הוצאתי סיגריה למרות שהפסקתי לעשן, הייתי עצבני
לקחתי את הסיגריה ביד רועדת, איפרתי וחשבתי.
למה אני נותן לזה להשפיע עליי? אולי (אבל רק אולי) השמן הזה לא
אשם אולי זאת המערכת היחסים המקולקלת הזאת. כבר חודשיים היא לא
נותנת לי, ולמה? למה?? רק בגלל שהיא חושבת שאני לא אוהב אותה
כמו שהיא אוהבת אותי, מטומטמת, שתלך לזיין את שמוליק השכן, היא
תמיד אמרה שהוא נראה טוב, שתלך אליו הבת כלבה הזאת! שתראה אם
לי אכפת! שתלך ותגור אצלו, הדירה הזאת שלי, ואני אשלח אליהם את
השמן הזה! שיסריח להם את החיים! מגיע להם!.
איזה אישה אחת דיי יפה שישבה בשולחן ליד שאלה אותי אם הכל
בסדר, עניתי לה "כן!" בזעם, אבל מיד התאוששתי ואמרתי לה "אני
מצטער שאני מוציא עלייך את הכעס שלי" היא ענתה לי מיד "זה
בסדר" ושאלה "בעיות עם החברה או החבר, כל אחד והטעם שלו"
חייכתי אליה ואמרתי "כן, חברה" שאלתי אותה איך היא יודעת, "זה
תמיד בעיות עם החברה" היא ענתה בחיוך.
חייכתי אליה בחזרה, התחלנו לדבר, ולדבר עוד אחרי עשר דקות כבר
ישבתי לידה ושוחחנו שיחה ממש עמוקה, אחרי איזה שעתיים של ישיבה
היא לקחה יוזמה ושאלה אם אני רוצה לבוא אליה לדירה, כמובן
שאמרתי כן, המשכנו את השיחה גם בדרך, גם  כשהגענו אליה הביתה
המשכנו אבל לא להרבה זמן...
אחרי חודשיים חזרתי לאותו בית קפה מתוסכל ועצבני "השמן הבן
זונה הזה!!"