שיר ילדות
כשאת ישנה בפחד
הצליל של הכפית המערבבת
את התה מעיר אותך
כמו מכות בעור התוף

ומשהו הדביק לך את
הריסים שלא תוכלי לדעת
או לבכות.

איך את יודעת שיכלה
להיות לך הגנה כשאת
מצופפת את הבובות
מתחת לגוף, הכי קטן
שיכולת לעשות

כשאת ישנה ככה הכליות
שלך על האש

את הולכת מתוך שינה
כדי לברוח ממנו
את מרטיבה במיטה
כדי לשכך את ריח
הזיעה הדחוסה שלו

מסתכלת על הלילה
מבעד לעיניים הסגורות
ואין אור של לילה לכבות

וכל שינה בפחד מטביעה
אותך יותר עמוק
בפחד ובשתן ובידיעה
שרק אפשר לשתוק

הגוף המשותק שלך נקבר
ורק המוח רץ עוד
לנסות. והוא מחביא
מפני הלב את הכאב
שאי אפשר לשאת או לנקות

את סדיני הבתולין שלך אף
אימא לא תרצה לתלות

בהלוויה שלך תרגישי
את הגוף זז, נגוע -
ולא תוכלי לנשום.

המחנק שלך מתאים
לאדמה הרטובה
הרקובה הזו

הקבר הקטן שלך
נשאר בלי מציבה
ואת יודעת
שכל רגע משתנה בו הזמן
ואין לו מקום

הכלא המתוק שלך
לונאפרק מסורג
צמר גפן מתוק
ורוד

לילה
הכלא המתוק שלך,
סורגי ריסים.
הצינוק הילדותי שלך
שאי אפשר למחוק

את מרגישה את
הגוף המחולל שלך
שנגזל ממך בידי
בוראו

והמיטה הנוזלית
שהוטבעת בה

בתוך הלחיים יש
לך ביצה של דמעות
מהמליחות העצמות שלך
הולכות, מתפוררות.

ואת חולה במחלה
הזו של השיתוק
מחלת ילדות
סופנית שאינה
מדבקת