[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אבי האמיתי
/
אמריקנה

לפעמים אני חושב איזה כיף היה אם הייתי ילד אמריקני.
הייתי יכול להיות כל כך הרבה טיפוסים.
למשל אם הייתי נולד בסמת'ינגוויל, הייתי ילד אמריקני ממוצע
לחלוטין, אמא הייתה מכריחה אותי לאכול ברוקולי וכרוב ניצנים,
ואני בתגובה הייתי מצית את השטיח.
בגיל ההתבגרות הייתי מתחיל לגלות התעניינות בבנות המין היפה,
תהליך שהיה מגיע לשיאו בנשף הסיום של בית הספר, אליו הייתי
מגיע לבוש בטוקסידו. מפדח.
את שנות התבגרותי הייתי מבלה בצורה הכי ממוצעת שיכולה להיות,
ככל ילד פרברים אמריקני, הייתי חוזר מבית הספר שבו עשיתי ניסוי
מגניב בכימיה, רץ לאימון פוטבול, חוזר הביתה, והולך לקניון עם
כמה חברים, ובערב לדרייב אין עם הצ'ירלידר הכוסית שלי.
כמה שנים לאחר מכן כבר הייתי מתגייס למארינס, עושה קרחת,
ומתחיל לדבר בטון לא ברור, שאף אחד לא יבין מה אני רוצה.
ואז הייתי מתחתן עם איזו ננסי, עובר לגור בבית עם משכנתא
צבאית, מביא איזה שני ילדים, בן ובת כמובן, ומלמד את הבן על
פוטבול ומארינס.
והבת ? שננסי תלמד אותה על טמפונים.
לבסוף הייתי גומר את החיים בתור זקן ערירי שמחזיק רובה ציד
במוסך, סתם למקרה שאיזה מטורף ינסה לפרוץ לי את הבית.
אולי אני אפילו אעבור עם ננסי לאיזה בוקה, או משהו כזה.

כמובן שזה לא חייב להיות ככה, הייתי יכול גם להיוולד באיזו
עיירת מדבר נטושה, מסוג המקומות שהאוכלוסייה בהם דו ספרתית,
ושלכולם שם קוראים בילי-בוב, או מארי-קלייר.
מהיום שנולדתי היה ברור לאבא שאני אהיה נגר, בדיוק כמוהו.
הו לא, אני בחיים לא אסתבך כמו בילי בוב תורנטון, שהחליט לנסות
את מזלו בהוליווד, ועקר מהעיירה הקטנה שלנו.
שמעתי שהוא התגרש כבר שלוש פעמים ! מסכן.
לא, אני בחיים לא אעבור מהעיירה הקטנה שלנו, אני אלך לעבוד עם
אבא בנגריה כבר מגיל שמונה, כי אבא אומר שבית ספר זה בזבוז
זמן, ויום אחד גם אני אהיה נגר למופת.
ובגיל 18 אני אתחתן עם סו-ג'יין, שהיא הבת של הספרית של
העיירה, וכשחושבים על זה, גם קרובת משפחה שלי.
אנחנו נגור לנו חיים פשוטים ושקטים בעיירתנו שכוחת האל,
ולילדים שלנו תהיה הכשרה גם כנגרים, וגם כספרים.
ויום אחד אני אמות, והבן שלי ימשיך לחיות את ההשתקפות של החיים
חסרי המשמעות שחייתי.

או שאולי אני בכלל אוולד בדטרויט, או בברונקס, ואז אני אגדל
ככושי, ואדבר עם ה"הומיס" שלי.
אני אצטרף לכנופיה כבר בגיל תשע, ואנשור מבית ספר בגיל עשר,
בשביל להשתתף בקרבות רחוב של כנופיות כמובן.
החיים שלי יהיו קצת יותר מעניינים מאשר אלו של הילד הממוצע
ההוא מהפרבר, כי כבר בגיל עשרים ואחת אני אהיה אחרי כמה מרדפי
משטרה, קרב יריות ממכונית נובעת, קריירה מפוארת כראפר ששר על
החיים בגטו, וכמובן הייריה הגורלית שהרגה אותי במקום, ולחשוב
שבדיוק נחשבתי לדבר הבא של עולם הראפ.

אז אולי עדיף שאני אוולד בברוקלין, ואחיה בכמיהה נועזת לחיות
יום אחד ב"ארץ הקודש".
אני אלך לבית כנסת כל יום שבת, ואוכל חומוס מישראל, ואתרום מדי
פעם כמה שקלים לטובות העם היהודי המסכן שיושב לו בציון.
את כל זה אני אעשה תוך מצמוץ עצבני לכיוון ישראל בשאיפה לגור
שם יום אחד, שאיפה שאפילו אני לא מתכנן להגשים.
אני אתחתן בשידוך עם חיה-שרה, ונתחיל להשריץ ילדים : מויש'לה,
שמואל'לה, הרש'לה, צביקה'לה, שרה'לה, חיה'לה, יהושוע'לה,
הרצל'לה, יענקל'לה, וכמובן עזרא'לה הקטן.
אני אקדיש את החיים לפיטפוטים חסרי תכלית בבית הכנסת, ובעיקר
אשחק אותה מאמין גדול.
ועד שאני אמות יהיו לי לפחות מאה נכדים ונינים, בהנחה שגם
הילדים שלי ישריצו ילדים.
האמת שאני צריך כבר לחסוך בשביל לקנות לכולם מתנות לימי
ההולדת.
אולי אני אקנה איזה שלושה סוגים של מתנות, בסטוקים, אני אזמין
מכולה אחת עם המון מתנות, ואז ייצא לי יותר זול.
האמת שרק מלחשוב על זה כבר יש לי כאב ראש.

אני חושב שעדיף היה לי להיוולד בבוורלי הילס, כבנם של שחקנית
בינונית אך עדיין ריווחית, ומפיק שעשה את הונו כשלז'אן קלוד
ואן דאם היה שבריר של קריירה.
אני אגור במקום הנכון, אלבש את הדברים הנכונים, ואסתובב עם
האנשים הנכונים.
גם אני ארכל על טורי, ארסק לאבא את המרצדס לפחות פעם אחת (לא
נורא, יש ביטוח), וכמובן אסע למקסיקו להשתכר עם החבר'ה (או
שאני אטוס לשם, או שהנהג של אמא יסיע אותי, עוד לא החלטתי).
ואז כשאגדל, אני אתחיל להיות עצמאי, (על חשבון האשראי של אבא)
אני אשכור דירה (לופט מפואר), ואפצח בקריירת משחק, בלי להזכיר
את אמא כמובן.

כוסאמק, איזה מזל שנולדתי בישראל.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הרגע גיליתי
שבמה זה לא רק
סלוגנים!


תרומה לבמה




בבמה מאז 3/3/03 10:24
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אבי האמיתי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה