[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








יום אחד באמצע משחק דוראק עסיסי בין אלוהים לשטן, שאלה אלוהים,
'משה איך הפכת להיות כזה בן זונה?'
ענה לה השטן, 'זה סיפור חיי רוצה לשמוע?' אמר וחייך כשקיבל
שולט מהקופה. 'למה לא..., ענתה אלוהים. התחיל השטן, 'טוב חנה,
זה התחיל מיד כשנולדתי. הדבר הראשון שראיתי זה את אבא צועק על
הרופא "יא חתיכת חרא" וקללות אחרות. הוא כעס מפני שהרופא אמר
שיצאתי קצת שונה, עם רגליים מוזרות. אמא עשתה פרצופים מוזרים.
אני והורי לעולם לא הסתדרנו, הם תמיד רצו שאלך בדרכם, ולא
הסכימו להאמין שקיים סיכוי שהם טועים. אני זוכר כשהייתי בן
ארבע ידעתי שאלמד הנדסה בטכניון, למדתי שלהשתמט זה טוב רק
בשבילי, למרות שלזה לא הסכמתי, ושאבא יותר חכם וחזק ממני. אני
מהר מאוד התחלתי להתווכח עם הורי על כל מה שלא הסכמתי איתם,
הבעיה הייתה שכל מה שאמרתי נראה להם מוזר. את צריכה להבין,
ההורים שלי רצו להיות נורמלים ושאני אהיה נורמלי. מוזר זה רע,
שונה זה רע, ומזרחי זה גם היה רע אצלנו בלי קשר. אף פעם לא ממש
הבנתי למה, אבל על זה כבר לא היה לי כוח להתווכח. התבדחתי על
כל מה שלא יצא, על כל מה ששנאתי, על כל מה שכאב לי, מה עוד כבר
יכולתי לעשות? בגיל שבע הלכנו כולנו יחד לפסיכולוג, שמעתי קודם
את אמא ואבא מדברים בחדר על זה שאני משוגע. הפסיכולוג ישב
איתנו שלוש שעות, אחר כך שלוש שעות איתי, שלוש שעות עם אמא
ושלוש שעות עם אבא. הפסיכולוג סיכם לנו בשלוש שניות, "הילד
שונא אתכם". הורי הסתכלו אחד על השני ואז אבא צעק, "יא חתיכת
חרא" וכל מיני קללות אחרות, אמא ישבה ועשתה פרצופים מוזרים. לא
התייחסתי כל כך למה שהוא אמר, המשכתי בחיי. את החברה הראשונה
שלי הורי שנאו ואת השתיים עשרה אחירה הם לא הכירו. כל דבר
שעשיתי היה בסופו של דבר רע, כהתבטלתי, לא התאמנתי. כאשר
התאמנתי, לא קראתי. כשקראתי סוף כל סוף, הייתי טיפש, הם
התלוננו שאני לא לומד. וכאשר סוף כל סוף למדתי הם התלוננו שאני
לא לומד. כיצאתי להודו אבא אמר שאני חתיכת חרא, אמא סתם עשתה
לי פרצוף. כשחזרתי הבנתי שאני רוצה לנצח אותם, לגרום להם רע,
כדי שאני אוכל להשתחרר מהם. לא מצאתי דרך לעשות את זה, כמה
שחיפשתי, חשבתי אפילו להרוג אותם, אולי אפילו את גידי גוב.
בסוף התאבדתי, אבא בא לקבר וצעק שאני חתיכת חרא, אמא נשארה
בבית ועשתה כל מיני פרצופים לא מובנים. אבל בסוף כן ניצחתי,
שמתי אותם בחדר שבו כל הקליפים של המוזריות שלהם, כל הקליפים
של המוזרויות שלי, וכל הזמן מוזיקת טראנס. מוזיקה שאומרת סתם
חרא וקללות מסוגים שונים. אוי אבא ואמא אני כל כך שונא אותם,
הם הפכו אותי לכזה רשע, חתיכת חארות!!!!' סיים השטן.
'משה איזה פרצוף מוזר אתה עושה?'







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"כולם עושים את
זה, וצריך
להתחיל לעשות מה
שכולם"


- רקדנית
פלמנקו מבראבו
עונה על השאלה
"למה דוקא
פלמנקו".

הרוסיה שמשתייכת
לסוג השני


תרומה לבמה




בבמה מאז 4/3/03 23:50
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יניב הרשקוביץ

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה