לכי מהמלחמה, ילדה בלי רגלים,
נוחי בין ערוגות של מתים.
תשכבי איתי, ילדה בלי רגלים,
בין הרוגות, הרוגים.

התייפי בשמלת פרחים שנבלו,
וחייכי חיוך מדמם.
הם הבטיחו שעלייך יתאבלו,
והבטחות צריך לקיים.

נשכב על שפת ים,
אך שפתיו כבר אינן מנשקות.
הן פולטות רק קצף ודם,
ומדי פעם גם כמה דמעות.

הסתכלי במראה אדישה,
שהתנפצה עוד לפני חלומותינו.
נשזף רגליים ביום חורף גשום,
אם רק היו הן רגלינו...

ובלילה, שנתכסה באימא אדמה,
ותשאליני אם אני הוא מלאך,
אשיב שאני חייל בלי נשמה,
החייל שמת איתך.