טל ניצנוץ של טהירות שמיים
מתנפץ על לחי פלומתית של ירוקת חיים
ואיפה הדבורים שינפיקו לו דבש
להמתיק לו את הכאב של אתמול
ואיפה יתושים שימצצו לו את הדם
עד זוב דם
עד איבוד הכרה עד שיכרון חושים
שישכח את היום שחלף כהרף עין
והותיר אחריו שבילים חרוכים של ריקנות מוחלטת

וקרן שמש ששבה מפזרת חום
על גוף יתום חסר נשימות
מוטל במרכז שביל טרי של סוס פזיז
וההדמיון שכבר הפך למציאות
מותיר אותו שם מוטל במרכזו של השביל
והוא לתומו סופר גרגרים של צער
וזעקותיו נשמעות הן כדממה מוחלטת
והוא שואב עצמו אל התסכול ממנו לא ישוב

וחיות היער מהלכות ביהירות
מחפשות שביל מקביל
נמנעות ממגע ממראה מקו אוירי משותף
ופיה שדרשה לחוסר מבט
והמבט
שהותיר אותו כואב
והטל שמתנפץ
וניצנוץ שמנצנץ
וריקנות