"הנה, הנה אני רואה אותה"
"לא יקירי זה רק גרגר אבק" אמרה אימי
"רואה?", והסירה באצבעה את גרגר האבק מהאטלס.
"אם כך, אני מתייאש" השבתי בחוסר סבלנות.
"אל תרים ידיים", השיבה אימי, עם חיוך כל כך מיותר על הפנים.
"אולי, שכחו את מדינת ישראל באטלס שלי?" שאלתי. שאלה רטורית,
מיותרת, אני יודע, אבל אחרי שעות של חיפושים משוועים באטלס אחר
מדינת ישראל, ללא כל הצלחה, כבר לא ממש היה אכפת לי.
"אל תהיה מגוחך, אני אדבק באטלס עד שאמצא, אין זה משנה לי".
אדבק, מה כבר ניתן לצפות מאימא שהיא מורה ללשון? לא הרבה.
"אני הולך לראות טלוויזיה, אם תמצאי תקראי לי", האובססיה שלה,
לא תבוא על חשבוני. אם היא כל כך עקשנית, שתחפש, מצדי שתענה לי
על כל שיעורי הבית, בלאו הכי היא לא תמצא. "אתה בטוח שאינך
רוצה לחפש עמי? אם תמצא בעצמך את מדינת ישראל תרגיש סיפוק שאין
כמותו", סיפוק, אני בטוח. לא אגזול אל הסיפוק הגדול הזה ממנה.
שתהנה.
"לא אימא, אני מעדיף לצפות בטלוויזיה".
"בסדר", השיבה אימי.
אני מעייף אותה. אם הויכוח היה מתנהל לפני כחצי שנה, אני כבר
מזמן הייתי נובר באטלס, מעוטר בחיוך סמלי על הפנים, הכל לרצות
את אימא, אבל בזמן האחרון אימא כבר לא מתווכחת. היא קראה באיזה
ספר פסיכולוגיה ש"אין לאלץ את הילדים, אם לא נכפה עליהם הם
מתוך רצון עצמי כבר יעשו כל שנחפוץ בו, רק צריך סבלנות".
מבוגרים. מי מבין אותם. חושבים שדעה של אחת עם תואר
פסיכולוגיה, יותר טובה מדעה של מורה ללשון. בכל מקרה מבחינתי
הפסיכולוגית הזאת מבורכת, עשתה לי את החיים הרבה יותר קלים.
אני פסעתי קלות לעבר הסלון, פתחתי את הטלוויזיה, נשכבתי על
הספה, וצפיתי ב"לואיס וקלארק", הגרסה החדשה של סופרמן. נחמד,
אבל כל החידושים הם אף פעם לא כמו המקור.
לאחר כחצי שעה בערך שמעתי את אימא צועקת "מצאתי, מצאתי"
בהתלהבות יתרה. כיביתי את הטלוויזיה. הכבלים האלו, כל הזמן
שידורים חוזרים. אימא הצביעה על הנקודה הכי קטנה שראיתי מעודי,
שוב עם חיוך מזויף שהתנוסס על כל פניה. "זאת מדינת ישראל",
הכריזה בגאון.
הבאתי עיפרון מהחדר. מהעפרונות האלו שיש להם מחק ירוק בסופו,
אימא לא מאמינה בעפרונות מכניים. קילפתי בזהירות את המחק
מהעיפרון
"עכשיו בואי נבדוק" השבתי. הנחתי את המחק על הנקודה שאימא
כינתה מדינת ישראל, המחק כיסה אותה לחלוטין. אני בטוח שיכלו
להיכנס שתי מדינות ישראל מתחת למחק.
"רואה" השיבה אימי, עם חיוך מתנוסס על פנייה, הפעם היה זה חיוך
אמיתי. "אמרתי לך שאמצא נקודה שהיא יותר קטנה מהמחק". הפסדתי
בהתערבות. היום בערב אני שוטף כלים. אני שונא לשטוף כלים.
באמת, חשבתי לי, מדינת ישראל לא יכלה להיות קצת יותר גדולה?