המציאות הינה נבדלת מאיתנו. היא הינה נבדלת מכול אחד ואחד
מאיתנו באלפי דרכים ולמרות זאת משתקפת דרכינו כמו בקריסטל.
המציאות הריאליסטית כפי שנצפית מלמעלה, למעלה מהקטנוניות המשלה
שלנו היא ללא משוא פנים היא נגדינו ללא שנאה ללא כאב ללא אהבה.
זה אינו אומר שאין "אלוהים" שאין ישות גדולה המפקחת עלינו
ואולי אפילו משנה מצבים זה רק אומר שבכול נקודה ספיציפית
הוא/היא/זה ללא כול השפעה ובכול רצף הוא ההשפעה עצמה.
לכל אדם יש את הבחירה שלו, במציאות שלו, ובמה שהוא מאמין בו,
בו זמנית קיימות עוד אלף בחירות מציאותיות אחרות אחרות לחלוטין
כאשר מציאויות אלה מתנגשות יש לנו קונפליקט המהווה את המציאות
הגדולה הוא נפתר מהר לרוב ללא סכסוך ולמרבה הפלא הוא אפילו לא
מפריע לבחירות שלנו להתקיים.
המציאות, האמת האבסולוטית התשובות האמיתיות לכול מצב לא רק
שאינה קיימת  לפחות לא באופן שאנחנו יכולים לתפוש אותה אלא שזה
אפילו אינו משנה אם אנחנו יכולים לתפוש אותה או לא וזה לא משנה
אם היא קיימת או לא כי אין לה שום קשר לחיינו בחיי היום יום
איננו מתעסקים עם תשובות אבסולוטיות אנחנו מתעסקים עם אנשים
ואנשים הם הכול חוץ מתשובות אבסולוטיות.
אנשים פועלים על פי אינסטינקטים, רגשות, זיכרון כל אלה אינם
מהימנים ובטח שלא ניתנים למדידה אבסולוטית כרי לבסוף הפעולה של
אנשים היא תוצאה של פעולה מתמטית של סך הכול ההקשרים
וההתנגשויות של נסיון העבר למקרה הספציפי

"היי קארל, תעביר לי את העט הזה שם", ביקש מארק בחיוך רחב חושף
שיניים לבנות צחורות כמו האיש שראית לפני חמש דקות בפרסומת
למשחת השיניים האהובה עליך.

התשובה של קארל תהיה כלולה בחישוב מסובך של כול ההיכרות שלו עם
מארק כול ההתנסויות הזכורות לו עם האיש הזה
ביחד עם כול ההתנסויות שהיו לו עם אנשים בשם מארק ועוד כול
האנשים שהוא הכיר עם שיניים צחורות
וכול האנשים עם חיוך רחב וכול העטים שבעולם ואיך שהוא מרגיש
כלפי העט הספציפי הזה והתזמון של מארק ואיך שקארל קם הבוקר
והאם מארק אמר לו בוקר טוב , האם החיוך היה אז יותר קריר? האם
מארק רק מחייך אליו עכשיו כדי שיעביר לו את העט?.

והרשימה הזאת לא תיגמר בקרוב וכול זה קורה בשבריר שניה של בין
שאלה לתשובה והסיבה לכך שאנחנו מסוגלים לזה
היא אינסטינקטים שטבועים בנו כול כך עמוק עד שאת רובם איננו
מסוגלים לשנות ולחלקם איננו אפילו מודעים מאחר שאנחנו תמיד
היינו אנחנו ומחוסר היותנו " מישהו אחר" איננו יכולים.
איננו יכולים לדמיין צבע שאנחנו לא מכירים, איננו יכולים
לדמיין צורה שאינה מוכרת לנו כבר כך והכי ביזארי איננו יכולים
אפילו לדעת דברים בסיסיים בצורה אבסולוטית כמו צבעים
נגיד ומה שכולם רואים ומגדירים כאדום אני רואה ככחול, וכלם
יקראו לזה אדום, גם אני וגם אתם, אבל אם מישהו היה רואה דרך
העיניים שלי הוא היה קורא לזה כחול ואי אפשר לדעת אם זה נכון
או לא
ואפילו שזה קצת מופרך על פי הספקטרום ( חפשו את הרווח בין כחול
לאדום) זה בהחלט יכול לקרות בין אדום לכתום.
אף אחד לא יכול לדעת מה שינו בזוית הקרנית או צבע האישון או
סתם מקרה יכול לעשות

לכן כאשר אתה מתעסק עם אנשים "לאמת"  אין שום קשר ושום השפעה.
בנוגע אליך מה שבן האדם מולך חושב שהוא האמת
זאתי האמת.... האמת היא נזילה ומשתנה

ההצמדות חסרת הבסיס

הצמדותינו חסרת הבסיס לנסיון העלוב למציאת האמת : פנג שווי,
מדיטציה, טאי צ'י, מקרמה, סריגה, היאבקות,
ימין, שמאל , מרץ ועלה ירוק. טרנספר או החזר דת או מדינה  
כולנו מחפשים רוב חיינו אחרי התשובה. התשובה האחת הזאת שברגע
שנבין אותה יישתנו כול חיינו והשמיים יהיו קצת אחרת וגם העצים
יהיו יותר ירוקים ונוכל לצאת ולצעוק איוריקה!
מצאתי את נקודת המשען ועכשיו אהפוך בה תבל ומלואה
אנחנו בונים את עצמינו מרגע תחילת התבגרותינו לעבר הנקודה
הזאתי
ולא משנה במה אנחנו מאמינים אנחנו מאמינים שזאת התשובה
בעודי רושם שורות אלה אני מבין את עצמי חושב על זה שאני עצמי
בדרך הנכונה.
קצת קרוב יותר לאמת עצמה בעודי רושם שאינה קיימת
מבין שאני עלוב כמו כולם , יצור פעוט מנסה לקיים רעיון על פי
שלילתו ואיני שונה מכול אחד אחר, חוץ מהעובדה שאני מודע לזה
וזה לא קרוב יותר או רחוק יותר מהאמת מאשר כול רעיון אחר
שהועלה לפני או יעלה אחרי
כול אחד שיקרא שורות אלה ויחשוב שזה ממש חדשני וטוב מה שכתבתי
ימצא את עצמו בנקודה מגוחכת שבה הוא חושב שכתבתי משהו "אמיתי"
על עצם חוסר הקיום של "האמיתי".