שירלי, בת 34, עובדת בחברת כוח-אדם, בתפקיד בכיר. מתלבשת
בסטייליסטיות. אוהבת לצאת עם חברות לבתי-קפה. גרה בתל-אביב עם
הכלב שמעון. המשפחה שלה מאוד תומכת ואוהבת. היחסים הקודמים שלה
היו לפני שנתיים ונמשכו שלוש שנים. הם נפרדו כי הוא לא היה
מוכן למחויבות, והיא לא הייתה מוכנה להמשיך את היחסים אם הוא
לא מוכן להתמסד. היא מאוד נפגעה בעקבות הפרידה ופיתחה חרדת
נטישה. מאז היא יוצאת המון לבליינד דייט אבל לא מוצאת אף אחד
לטעמה. הקושי שלה נובע מהאגרסיביות שפיתחה. היא ישר מכוונת
לגבי המחויבות.  בני הזוג לא מוכנים להתחייב ישר בפגישה
הראשונה, וזה גורם לניתוק הקשר.

אסף, בן 35, עובד בחברת היי-טק, משקיען, ואחראי לניהול תחום
הפיתוח. מתלבש באלגנטיות. אוהב לבלות עם החברים. הוא מאוד
חברותי ופתוח, ולכן, יש לו הרבה חברים. גר ברמת-גן. המשפחה שלו
מציקה לו בעניין חברה, בעיקר אמא שלו. היחסים הרציניים הקודמים
שלו היו לפני שנה, ונמשכו חצי שנה. הם נפרדו בגלל שלא נוצרה
הכימיה ביניהם, והאהבה נמוגה, אך שומרים על יחסי ידידות טובים.
מאז לא יצא הרבה לבליינד דייטים, בגלל שהיה עסוק בעבודה.  

1. פנים. בית-קפה - ערב.

אסף,בן 35, לבוש במכנס ובסוודר. חטוב, גבוה. יושב בפינת בית
הקפה. מחכה, מסתכל בשעונו. הוא מתלבט אם לקחת סגריה בסוף מחליט
שלא. מחכה.  לאחר כ-15 שניות, שירלי, בת 34, (לבושה בג'ינס,
חולצה צמודה עם מחשוף וז'קט ארוך. רזה, נראית טוב)ניגשת
לשולחן. הם לוחצים ידיים והוא נותן לה נשיקה על הלחי.

אסף: (בחייכנות)
" שלום, אני אסף.. נעים להכיר.
אני מניח שאת שי..."

שירלי: (בחיוך)
"..שירלי. מה נשמע?"

אסף:
"מצוין!, ומה איתך?"

שירלי:
"טוב מאוד.."



שירלי מורידה את הז'קט שלה ומניחה אותו על הכסא. היא יושבת
בנוחות, מפנה את המבט לכיוון הדלת, משלבת את הידיים, שמה רגל
על רגל. אסף, מזיז את הכיסא אחורה כדי לשבת ומשאיר אותו
בפוזיציה הזאת כדי שיצא לו מקום לרגלים בחופשיות, משחק עם
הידיים.הם משוחחים.

שירלי:
"יוו.. כמה שקר כאן!"

אסף:
"רוצה את המעיל שלי?"

שירלי: (מחייכת)
"אוו.. כמה ג'נטלמני ממך.. אבל זה בסדר.. יש פה מזגן..."


אסף:
"אוקיי, איך שאת בוחרת.. בכל אופן... אני חולה על החורף... כל
הגשם הזה... זה פשוט מרענן.. עדיף מהקיץ ארבעים מעלות בצל
שלנו.."

שירלי: (מחליפה בין הרגליים)
".. גם אני אוהבת את החורף.. אבל הקור הזה לפעמים בלתי נסבל...
זה פשוט לא נורמאלי שאתם הגברים יכולים ללכת עם גופיה קצרה
בחמש-עשרה מעלות.. כשאני הולכת עם ארבע שכבות לכל הפחות.."

אסף: (מגחך) (מחקה את הקול שלה)
".. אתם הגברים.."
(מדבר רגיל) (מחייך)
"..אנחנו ממש יצורים מהחלל החיצון..."

שירלי: (צוחקת)
"פשש.. יש לך ממש עתיד בתור בת.. הקול ממש דומה.. רק קצת
איפור.. ו... "

אסף:
"אה, אה... לא להיסחף... אני אשאר מי שאני אם זה מקובל עלייך..
"

שירלי: (מחייכת) (אומרת בציניות)
"נו טוב, אבל שתדע שממש אכזבת אותי.."

הם צוחקים, ואז מלצר ניגש אליהם.

מלצר: (באדישות)
"תרצו להזמין שתייה?"

שירלי:
"אממ..אני אקח שוקו חם.."

מלצר: (רושם)
"כן.. ואתה?"

אסף:
"יש לכם מוקוצ'ינו?"

מלצר:
"כן."

אסף:
" אז אני אקח מוקןצ'ינו.."

המלצר רושם את הדברים,והולך למטבח. שירלי ואסף ממשיכים לדבר.

שירלי:
"יו.. ראית איזה אדיש הוא?"
(מחקה את המלצר)
"תרצו להזמין שתייה?"

אסף: (צוחק)
"כן.. מסכן, בטח עבר עליו יום קשה.. קיבל טיפים חלשים.."

שירלי: (בציניות)
"איזו רחמנות.. טוב הלב נוטף ממך.."

אסף: (מחייך חיוך קטן. חיוך מדומה)
"תודה על המחמאה.. "
(בשקט)
"אני מניח..."

שירלי:
"נו, אז איך הולך בעבודה? בטח אתה מקבל משכורת בשמיים.. ואני
קורעת את התחת ומקבלת בקושי חצי מהמשכורת שלך... כמה נחמדה
ההיררכיה בעולם שלנו.."

אסף: (נושם נשימה אחת עמוקה)
" מה רע בהיררכיה?.. סתם.... העבודה בסדר... קורע את
התחת..ואין זמן לדברים ה"באמת" חשובים..אהבה.. את יודעת.."

שירלי: (מגחכת)
"אוו.. טוב שיש לך סדר עדיפויות .."

אסף: (משנה את התנוחה במושב)
"כן.. מה, אסור לי להיות רגשני?"

שירלי:
"אתם הגברים לא באמת רגשניים.. סתם עושים את עצמכם כדי שנאהב
אתכם.."

אסף: (ברצינות)
"מה??...מאיפה.."

אסף רוצה להגיב לדבריה של שירלי אבל עוצר כי המלצר ניגש עם
המשקאות. הוא שם להם את המשקאות על השולחן.

שירלי:
"תודה על השרות הזריז.."

אסף:
"תודה.."

המלצר הולך בחזרה למטבח. שירלי ואסף ממשיכים לשוחח.

שירלי: (לוגמת מהשוקו)
"אז איפה היינו? .. .אה כן, אז אמרתי שאתם... "
(מסדרת את השיער מאחורי האוזן)
"... סתם פוחדים מהצל של עצמכם... בעיקר שזה נוגע למחויבות אתם
ישר בורחים... משאירים את החברות שלכם עזובות כמו חתולים
נטושים... לא אכפת לכם שהן ידרסו..."

אסף: (ברצינות)
"זה לא נכון.. אבל מה את מצפה? שבפגישה הראשונה אני כבר
אתחייב?... עם הזמן מכירים יותר... ורואים איך זה מתקדם ... לא
צריך לרוץ לשום מקום.."

שירלי:
"אולי כבר תודה באמת? .. שאתה סתם פחדן... סתם מחפש זיון.."
(מחממת את היידים עם הכוס שוקו)
".. אתם סתם מאצ'ויים... ובכלל בצבא... המוח שלכם עוד יותר
מתחרפן.. כל מה שאתם חושבים עליו זה לזיין את החיילות, ולהרוג
כמה שיותר ערבים ורצוי במכה אחת להרוג ולזיין... "

רגע של שתיקה. אסף זז בכסא באי נוחות, כאילו שוקל לקום וללכת
ואז מתיישב דרוך ותוקע מבט בשירלי.

אסף: (לוחש)
"ואם אני אגיד לך משהו באמת אישי את תקשיבי לי..?"

שירלי: (בציניות)
"אוו.. אני מרגישה ממש כמו ריקי לייק.."

אסף: (ברצינות) (בכעס מאופק)
" אני רציני.. אולי תקשיבי לי לרגע.."

שירלי מפסיקה להסתכל לכיוון הדלת, מסתכלת בעיניו של אסף ורואה
שהוא רציני. היא משתתקת.

אסף: (בשקט) (משפשף את הפנים)
"..הייתי חייל במוצב בבית-לחם.. המוצב היה בדיוק מול בית של
משפחה ערבייה... וכל בוקר הייתי רואה את הבת הבכורה של
המשפחה... כל הזמן החלפנו מבטים בינינו.. אבל אף פעם לא
דיברנו... נראה לי שדיי התאהבתי בה...לא משנה זה לא חשוב..."
(נושם עמוק)
"בקיצור, יום אחד, היא עוברת ברחוב, נעמדת מולנו ומסתכלת..
פתאום אני שומע את החבר שלי צועק לדרוך נשקים כי יש חשש שהיא
עומדת לזרוק עלינו בקבוק תבערה.. אני דורך ת'נשק. .אבל יש לי
הרגשה לא טובה.. כאילו זה לא נכון. מספיק משהו עף לעברנו, לא
משנה מה.. ואנחנו יורים. אנחנו עומדים שם עם הנשקים.. היא
עומדת מפוחדת לגמרי.. פתאום אני קולט שהיא בכלל מחזיקה בקבוק
מים.. ישר צעקתי חדל אש... "

שירלי מסתכלת עליו המומה. מקשיבה לכל מילה ברצינות.

אסף: (משנה את התנוחה שבה ישב)
" היא הייתה רצה אלי ומחבקת אותי, אבל היא הייתה כל-כך מפוחדת
שיעשו לה משהו, שהיא פשוט הסתובבה ותקעה ספרינט לבית שלה.."

רגע של שתיקה. שירלי משחקת עם השיער.

אסף:
" מילא אם בזה היה נגמר הסיפור.. המ"מ שלי התעצבן שהפרתי פקודה
וכמעט העמיד אותי למשפט.. רק בזכות עדויות של החברים שלי
ניצלתי.. והחברה שלי, שכל-כך הייתי זקוק לתמיכה שלה באותו
הרגע, נפרדה ממני כי היא טענה שהיא לא רוצה להיות חברה של שפן
שלא יכול לירות בערביה מסריחה.. אבל כל זה לא השפיע עלי..
הייתי ואני עדיין נחוש בדעתי שעשיתי את הדבר הנכון.."

שירלי: (בשוק) (עם ניצוץ בעיניים)
" יוו.. "
(נושמת עמוק)
"..ממש אין לי מילים.."

הם מחייכים.    - פאוזה ארוכה -      המלצר ניגש.

מלצר:
"תרצו משהו לאכול?"

שירלי:
"אתה יכול לחזור עוד כמה דקות?"

מלצר:
"כן, אין בעיה.."

שירלי:
"אסף, מה אתה אומר? אולי נעבור למקום אחר?"

אסף: (מחייך)
"זהו, הפסקת לחשוב שאני מאצ'ו?"

שניהם צוחקים. קמים ממקומותיהם. ניגשים לקופה משלמים, ויוצאים
החוצה.