ענת אבישר / תום ילדות |
עיניה החומות ולחייה האדומות כמו היתממו בעגלגלות פניה, אך
רצינות מבטה בן השלוש מנעה זאת בקלות.
היא התיישבה על רצפת המטבח בידיעה ברורה שאהבה לא תצמח מכאן,
אבל הקור לבדו יזכיר לה את קיומה, כדי שלא תיעלם. את הכאב
החותך בבטן היא כבר למדה להשתיק בעוגיות מהמגירה למעלה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|