הנסיון לקום הוא הדבר הכי חזק, תמיד צריך להמשיך, לנסות לקום
מחדש אחרי כל נפילה כואבת,
אם תמיד מנסים, לבסוף חייבים להצליח, ומה קורה אם בחיים לא
מצליחים?

בת 16, ונדמה שחוותה את כל מה שאדם חווה במשך כל חייו, נפש כל
כך זקנה, גוססת לאיטה, ונדמה שברגע שתעצום את עיניה, תעלם מן
העולם, תתאדה, תרדם לעולמי עולמים.

הנה עוד יום חדש מתחיל, קריר בחוץ, רוחות חזקות, מזג האויר
שהיא אוהבת, בדרך לבית הספר, נהנית מכל צעד, מהקור שעוטף אותה,
והרוחות שעוד רגע יעיפו אותה, עד לרגע שרגלה נכנסה דרך שער בית
הספר, עד אז הרגישה טוב, ועכשיו, הצטערה על הרגע שרגלה דרכה
מחוץ לביתה, מעולם לא הסתדרה עם בני כיתתה, הם תמיד ראו אותה
כחיצונית, ומעולם לא ניסו לדבר עימה, היא השתייכה לחבורה מבית
הספר, מחוץ לבית הספר, שתמיד היו חבריה, מאז שזוכרת את עצמה,
היא לעולם לא הייתה תמימה, את בתוליה איבדה בגיל 13, שיכרות
לשמה, אפילו לא זוכרת את הפעם הראשונה, רק חולמת על מה שקרה,
מנסה לדמיין מה היה, בדמיונה.
יש לה כרגע מה שנקרא יזיז, מאוהבת בו כל כך, ולעולם לא תגיד מה
שהיא מרגישה, לעולם, כל עוד היא זוכה לחיבוק, מדמיינת שהוא
אוהב, גם אם הוא לא, נשיקה על השפתיים כשנפגשים, ומתקדמים כל
פעם לאן שמתקדמים, הוא לא הראשון שלה, ובטח לא האחרון, עד כמה
שהייתה מעוניינת בכך, לא מצטערת על מה שעושה, אומנם לא אוהבת
את עצמה, אבל לא מתחרטת על מעשיה, ממשיכה הלאה, לא חושבת על מה
שקרה, חושבת רק עליו, חבל ההצלה שלה, האמונה שלה, הוא מה
שמחזיק אותה.
ישבו ביחד בהפסקה, דיברו, קבעו להיפגש היום, בביתו, הוריו לא
נמצאים, נסעו מחוץ לעיר, בית ריק,
היא החליטה, היום היא תגיד לו, היא לא יכולה יותר, היום היא
תגיד לו.
הלכה הביתה, למקלחת חמה, מרגיעה, התלבשה בדרכה ליציאה, החלה
ללכת, בקור עז, ברגל, בלי לחשוב על מה שמסביב, רק עליו, על
המילים שתגיד לו היום.
הוא פותח את הדלת, נותן נשיקה חמה על השפתיים, ונותן להיכנס,
מתחיל לנשק ולחבק, היא עוצרת אותו ואומרת:
יש לי משהו חשוב להגיד לך.
אני מקשיב.
אתה בטוח?
כן, למה שלא אהיה, כולי אוזן.
אני... אני...
כן?
אני... אני אוהבת אותך.
(מפנה את הראש במהירות הצידה)
הוא המום, שתק, לא מדבר, פרצוף מבוהל.
ידעתי שאסור לי להגיד, ידעתי, אתה לא אוהב אותי, לעולם גם לא
תאהב.
אני אוהב אותך, מאוד, בתור ידידה, וקצת יותר, חשבתי שטוב לנו
ככה,
את יודעת שאני לא מסוגל להתחייב.
כן, (רועדת ומגמגמת) כן, ידעתי, רק קיוויתי...
אני מצטערת הלני, אני מצטער, מקווה שלא פגעתי בך.
אני אהיה בסדר (דמעה נוטפת מעינה השמאלית)
רצה החוצה בסערה, וממשיכה לרוץ, לא עוצרת, עד שמגיעה למקום
המיוחד שלה,
מתיישבת, ובוכה, נרדמת, ומקווה לא להתעורר עוד.