השעה היא שעת אחר הצהרים והמקום הוא גג של וילה בקליפורניה.
השמש עושה את תפקידה ומחממת, והאישה עושה את תפקידה וסוחטת
לימונדה קרה עבור גיבורינו.
גיבורה, שנקרא לו מר לאדן, עושה את תפקידו נאמנה ושוכב כמעט
חסר תנועה על כיסא החוף שהבן שלו קנה במחירת החצר שהייתה אצל
השכנים לפני שבוע.
מר לאדן זע מעט בתוך כסא החוף החדש שלו וחושב על כמה טובים הם
החיים באמריקה. הוא הגיע לכאן רק לפני חודש וכבר התמקם לו
בוילה המרווחת הזאת, הצבוע בצבעי קרם משתלבים, שפעיל שלו דאג
לקנות לו ולאבזר אותה כמה חודשים מראש.
הוא עצם את עיניו ושקע במחשבות על ביתו הרחוק, על המדבריות
היפים, על מערות המסתור שחצבו אנשיו לפני שהיגרו כולם לאמריקה,
ועל רשת הטלוויזיה האהובה עליו אצלה השאיר את הקלטות המוכנות
מראש. "איזה מאפרת נפלאה" הוא חשב לעצמו.
ואז נכנסה האישה, לבושה בביקיני בצבע כתום זועק וכולה מחייכת,
כאילו זה עתה התפוצץ הבית הלבן, כשכוס לימונדה קרה בידה וקטעה
את מחשבותיו של גיבורינו.
"שוב רואים אותך בטלוויזיה" אמרה בקול מפגר של ילדה מתלהבת.
"הפעם זאת הקלטת החדשה, אתה נראה שם כזה חתיך".
מחשבותיו של מר לאדן שוב שטו אל אותה מאפרת, "היא הייתה יפה"
חשב לעצמו "חבל שהיא לא לבשה חוטיני בצבע זועק, היה מאוד מבליט
את צבע העור שלה ואת הפנים היפות שלה"
חשב לעצמו, והסתובב עם הפנים לכיוון הטלוויזיה
"היא ידעה להזדיין, בזה אין ספק" כך גמר בלבו והחליט לעזוב
מחשבה זו לעת עתה.
"אז מה?, את חושבת שאני נראה חתיך" צעק לעבר האישה שכבר חזרה
לתוך הסלון.
"כן ממש חתיך" צעקה האישה לקראתו "המאפרת הזאת עשתה עליך עבודה
ממש טובה. למה שלא תזמין אותה פעם אלינו הביתה?"
"למה שאני לא יזמין אותה אלינו הביתה?..." שחזר גיבורינו בין
את המשפט בתוך ראשו  "למה שאני לא יזמין אותה אלינו הביתה?"  
הוא התחיל להתחמם
"למה,  שאני  - מר לאדן  - לא יזמין אותה אלינו הביתה?!"
הוא כבר היה ממש מחומם.
"כי היא באפגניסטן, מטומטמת." הוא צעק מלוא גרונו לעברה  "איך
את רוצה שאני יביא אותה עכשיו הנה?. את לא רואה שאנחנו באמצע
מלחמה?"  הוא התחיל לנופף בידו לעבר הטלוויזיה "הנה תראי מה
הולך שם, מלא אזרחים נהרגים לנו".
"על מה אתה מדבר חמוד שלי?" גיחכה האישה בעודה עושה את דרכה
חזרה אל הגג
"הרי כל הפעילים גרים איתנו כאן בפלורידה".
"למה שאני לא יזמין אותה אלינו הביתה?!" צעק עוד פעם אחת בלי
קשר לכלום והתנשם בכבדות. נשימותיו נעשו איטיות יותר ויותר
והוא גם השתעל פעם או פעמיים.
"את צודקת" נרגע לבסוף ואפילו הגניב אליה חיוך קטן "אני בסך
הכל מנסה לשמור קצת על הדמות את יודעת.. מחר אני אמור להצטלם
לעוד קלטת, הפעם אני גם מדבר. רוצים שאני יגיד שאני הולך לפוצץ
להם את כל אמריקה, אומרים שזה מצטלם טוב".
"מה?.. אתה לא מתכוון לפוצץ את כל אמריקה?" שאלה האישה בקול
מתרפס, בעודה נמרחת לבין  על הרגלים שפרוסות לפנים.
"נראה לך שיש לי כוח לפוצץ את כל אמריקה" נאנח מר לאדן כאילו
כבר היה אדם זקן  
"נשבר לי הזין מכל הפיצוצים המפגרים האלה. נראה לי שאני ילך
לישון, גם ככה כבר נשרפתי כולי"
הוא התרומם בקושי רב והרגיש איך המפרקים שלו חורקים תחת כובד
משקלו הדל.
"אני כבר באמת זקן" חשב לעצמו "נראה לי שלא הייתי צריך לפוצץ
את המגדלים המזדיינים האלה. רק צרות הם הביאו לי.
טוב נו" התנחם בינו לבין עצמו "לפחות עכשיו הם גם יכנסו
בעירקים, ואותם אני ממש לא אוהב. חבל שלא פוצצתי את בגדאד.
נראה לי שבפעם הבאה אני יפוצץ את בגדאד, זה בטח ירגיע את הכאב
ראש הזה שיש לי".
 
                                                           
                                    דן ברסלו    25.2.03