הוא  ראה אותה בפעם הראשונה ברחוב ליד העירייה. טוב אולי לא
ממש אותה, יותר את המחשוף שלה. אבל זה הספיק לו להנעל .

כבר למחרת התחיל בתכנון הכיבוש, השלב הראשון היתה בחינה קצת
יותר מקרוב אמנם מרחוק היא נראתה פצצה של הלייף, אבל לך תדע,
כבר קרו לו לא מעט פדיחות ,במיוחד עכשיו  כשכבר חצה את ה34
והראיה זה לא מה שהיה פעם ,אז הוא חיכה לה כשיצאה מהמשרד, היא
עבדה באיזה עיתון יומי משהו בנאלי, כזה סימפטי, רגוע.

והיא הייתה שווה. אם מרחוק הוא ננעל עכשיו כל הכל המחוגים
התחילו להשתולל ,אשכרה דליפה בכור אטומי, אבל חייבים לשחק אותה
בקול, אז הוא רק עבר לידה, וחייך, כמו חיוך של פירנאה כשעדר
פרות נכנס להתרחץ בנהר.  וזרק היי כזה בנון שלאנט. שיהיה מאיפה
להמשיך.
והיא חייכה בחזרה בסבבה כזה, כמו של ההיא מהפרסומת של השמפו.
ופתאום העולם נראה ורוד יותר.

ומאז זה התחיל להתגלגל, הוא ראה אותה עוד איזה פעמיים באותו
רחוב, ועכשיו היה לו קצת יותר זמן לדבר איתה. אז הוא לפעמים
עצר, והם דיברו על כל מיני שטויות: על הסרט של ההוא, והתברר
שהוא מכיר את הבת דודה של אחותה ,ואחרי איזה פעמיים הם התחילו
לצאת, והלכו לסרטים והצגות. ואיזה פעם בחודש לדיסקוטק ככה משהו
נחמד לפרוק אגרסיות ולהגיד ש-"בטח שהיינו שם היה פצצות" וגם
לכמה בתי קפה מהנחשבים האלה בהרצליה להוריד איזה מקיאטונה.
ובקיצור חיו בסבבה.

וככה זה המשיך משהו רגיל כזה סטנדרטי והם עברו לגור ביחד שכרו
איזה חושה  בדרום ת"א והיו מאושרים.

והכל היה כל כך ורוד ויפה ומתוק ודביק.

אז מאיפה הגיע לעזאזאל המקלען הגרמני הזה שהתמקם עם המכ"ח 0.5
והקסדה המוזרה הזו שלא השתמשו בה מאז מלחמת העולם השניה
וצרח דברים שנראה כאילו הוא ציטט אותם מאיזה סרט כחול עם
הנעליים הגבהות האלה ומדי החאקי שפשוט קצר אותם סתם ככה, באמצע
החיים.

אז מה אם לא הזמינו אותך לחתונה, זו דרך להתנהג?