אסף עוז / בדידות |
שכל כך מעיקה
יש בה משהו
שלא נגמר אף פעם.
כנווד בין ההרים
היא מכבידה עליי עוד לילה.
הוא מחלחל בי -
חושך נוסף
טומן בחובו את פחדי.
בחסות החשיכה
לא רואים טוב
אך אצלי
היא פורצת במלוא עוצמתה
ומתחילה להכות
כי הלילה אכזר
הלילה קר
כבר סוף הסתיו, מאוחר
ומהשמיים מטר
הבדידות
לליבי היא כנשק קר.
בנחליי
במרחב
בבדידות אליה אני שואף
בבדידות המושלמת
שם, ללא ידיד או כתף
שם - אהיה בודד באמת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|