|
מה יפה שתיקתך
וידך ארוכה ומושטת
וירח עגום מלטף
את שרידי הדמעה המבויישת.
מה יפה יגונך-המושתת
רק כמעט
על מועקת לבי הכורע-לקראת
יופייך
האוחז בעקשנות
ברזי מחשבותיי.
מה יפה שתיקתך
לאורו של ירח צהוב.
ופנייך חובקות מאווי
בתמימות.
ואיני בטוחה עד כמה
עוד אוכל לספוג
כנותך.
וירח משיט
ספינתנו אל חוף
וכמוני גם את
כה קרובה
אל
הסוף. |
|
|
בכל פעם שאני
מהרהר בכך
שמיכלי היא בעצם
ילד חרמן בן 15,
אני תוהה אם
באמת יש לו אחות
בשם שירה
אביב והתהויות |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.