ישוע ואבן החכמים

אם הייתי יכול לחזור בזמן הייתי חוזר לאותו ערב חורף בסוף השנה
שעברה, כמה שעות לפני שהבנתי שהחיים שלי משתנים לתמיד.
היום הכל נראה קצת מוזר, תחושה שכאילו כל החיים הייתי כך,
כאילו לא רק לפני שנה הייתי אדם רגיל לגמרי עם טעויות בעבודה
וסטיות במיטה, כאילו שהייתי צריך את זה.
אנשים לא עוזבים אותי. האנונימיות נגמרה. שנה אחת אחורה הייתי
אף אחד ופתאום אני אף אחד שכולם היו רוצים להתחלף איתו. אני
בטוח שזה נדוש שכוכבים גדולים בוכים לכל צהובון על כמה קשה
להם, כמה נמאס להם ואיך הם רק בקושי נכנסים למיטה ויוצאים
מהתדמית שמדביקים להם. אגב באמת לא תמיד בצדק, אני מודה מהצד
השני. ובכל זאת אפשר היה לעשות את זה בלי ה"פיים" מ "פיים אנד
פורצ'ן".
גם המסע שלי להצלחה היה נראה מטופש בהתחלה. לא לי, אבל לכל אלו
שאני מכיר בהחלט כן. אז בלי לספר לאנשים על הצעד הבא החלטתי
לעשות משהו עם מה שידעתי. וידעתי מספיק בשביל שלא יעזבו אותי
עד היום.
לקח לי אולי שלוש או שלוש וחצי שנים לפתח את הרעיון הבסיסי עד
שלפני שנה, די בדיוק, זה בא. אני אומר "זה" כי קצת קשה לי
להכניס לכמה שורות את העובדה שאצלי בכיס היה, ועדיין ישנו,
הפתרון לבעיות של כל כך הרבה אנשים בתעשייה.
התחלתי להתעניין אצל אנשים שידעתי שגם הם מתעסקים בזה, אם הם
נתקלו פעם במשהו כזה. בכל זאת קורה לפעמים שאתה עושה משהו,
בטוח שזה מעולה, ומסתבר שכבר עשו את זה לפניך. לפעמים מגלים
שלא רק שעשו את זה לפנייך אלא גם הרבה יותר טוב. קצת כמו
תספורת קצרה לבחורות.  אחרי הכל אנחנו לא מדברים פה על איזה
תחום בתולי.
אחרי ההתעניינות באה המשימה. לחפש מי מבין מספיק כמה זה גדול.
בזהירות הראויה יצאתי לחפש את מי שיותר מאוחר אני אודה לו על
הכל וקצת יותר מאוחר אני אשנא את מה שקרה לחיים שלי בגללו.
חיפשתי, לא הרבה זמן אגב, ומצאתי. עכשיו היינו שניים. זה עם
המפתח וזה שיודע למי יש מפתח. חיפשנו שנינו כסף. ככה זה בדרך
כלל, שלושה תחומים שלא מתחברים, אולי אפילו מבטלים אחד את השני
ברגע שהם נמצאים אצל אותו אדם. כישרון, ידע וכסף. ידעתי מהתחלה
שאני מחפש שני אנשים, ידען ומליין. יותר מזה, חיפשתי שני אנשים
שמחפשים שני אנשים. היום הם יודו לי אבל עוד שנה גם הם ישנאו
אותי על זה שהחיים שלהם לא נסבלים והכל.
בקיצור, מה אני אגיד, שזאת לא תחושה טובה ? נהיינו שלושה והעסק
התחיל לרוץ. בינינו, היה לשנינו יתרון קטן, הכישרון, אם כבר
היה לא נעלם בגלל טעות, גם לא הידע. הכסף לעומת זאת גורם
לאנשים להיות פחדנים. כל התקופה הראשונה היה מן לחץ כזה של
"אתם בטוחים ?"  אני חששתי קצת אבל בשביל זה יש מישהו שיודע,
הוא לא מנחש, הוא יודע. בזה הוא טוב, בלדעת כאלו דברים.
מכאן הכל הלך חלק. עשינו וחיכינו. לחכות אפשר תמיד. הלעשות היה
סוף סוף מאחורינו. בתחושת הקלה מדומה הוצאנו לאור את התסריט
המושלם. אני אומר מושלם אבל אני מתכוון למה שעתיד היה להיקרא
התסריט. וכמו שהביקורות כתבו לא טוב, לא מיוחד, לא שנון, לא
נחמד, לא מעורר השראה, לא מפתיע, לא חדשני, לא מדהים, לא הזוי,
לא דמיוני, לא מופרח, לא רע בשביל תסריט ראשון. הייתי אומר
"התסריט". פשוט מושלם. לא בגלל שהיום אני אוטוריטה. גם אז,
מושלם.
ועוד כולו מדבר על האיש עם התסריט הכי טוב שאי פעם נכתב ועל
איך העולם מפספס אותו כי לא מבינים או כי הזמן היה גרוע. תארו
לכם מישהו שיפרסם היום את הברית החדשה בלי לקרוא לו "ישוע ואבן
החכמים".