20-1-03

ללא פנים וגוף,
ללא שם,
רק הוויה מתעצמת, פורצת יד בלתי נראת,
בעוצמתה חוקקת עצור.
עצור חרישי.
היקום קשוב לו כפוף לו.
והעולם נדם, נעצר איתו, קשוב.

מבעד להמון, אחד נעמד ללא פנים ושם,
רק עיניים ונשימה.
הוויה מפוקחת, מודעת לקראת הבאות.

זנשין, קוראים לזה ביפנית,
תחושת הידיעה שלפני המעשה כיצד הוא יסתיים.
הוודאות גורפת נחישות.

מבעד להמון הוא חש אותה מגיעה, והוא מוכן לקראתה.
אחד יאבד את נשמתו
אחר את נשימתו,
והאחר רק את ארנקו.
היא נעה ללא רחם וללא עכבות,
הרחמים כעול לה.
היא נושאת רק אמת, אמת ללא משואת פנים.
משפילה במראתה את מגדלי השן בנשמתנו,
נושבת בתוכנו,
מתוכנו.
לוחשת להוויתינו באיטיות...כמו במבט מפלח:
"לאור ירח את עוצמתך אשפוט".

ומבין אתה ללא מילים את ששכחת,
הד מהעבר
כאשר ליוותה אותך אל העולם
"עוצמות אמיתיות שקטות הן, כול השאר כקוסם במופע ילדים".

היא נעה ללא רחם,
וללא עכבות,
רק ייראה אל מול עוצמה.

בין ההמון,
אחד,
נעמד,
יד בלתי נראת פורצת,
היקום קשוב לו כפוף לו, היא מתייראה מעוצמתו.
זכית, היא נושבת
והיקום לוחש: בזכות ולא בחסד.

בין ההמון אחד... מטווה תנועה