"ממה החיים שלנו עשויים? שום דבר חוץ מקליפות בוטנים." אמר
איזה פילוסוף דגול שאני אפילו לא זוכר את שמו.
ואולי הוא צדק...
בעצם תחשבו על זה, מה הדבר שאתם הכי אוהבים לעשות? חלק בטח
יגידו לצייר, לנגן, לשיר,לראות סרטים. לקרוא יצירות בבמה (אלא
מה) וכו'.
אבל מה כל התחביבים האלה שווים? אנחנו חיים על הכוכב הזה בזכות
תרכובות ביולוגיות וכימיות שיצרו יצורים אשר נעים באופן
פיזיקלי ובהתאם לכוחות הטבע עם כוחות התנגדות שונים בין אדם
לאדם.
המטרה שלנו בעולם? לא ברורה. אולי להרוס אותו...
אולי אין מטרה.
אולי כל קיומנו כאן מקרי.
אולי?
אז נוצרנו... טוב. התחלנו לאכול, לקיים את יצרינו של התרבות
ומלחמה על אוכל וטריטוריה.
התפתחנו מעט והפכנו לאט לאט ליצורים שמבינים שהם לא יכולים
לחיות לבד או עם אישה וילדים, להילחם על הטריטוריה ולהרוג את
כל מי שמסכן אותה, אז החלטנו להקים קבוצות, ומקבוצות לאיגודים
ומאיגודים לעמים, אנשים שנולדו במקום מסוים והיו דומים
בתכונותיהם (לפחות חלקם - צבע שיער, צבע עור וכו') באיזשהו שלב
עמים החליטו לשים גבול ולהחליט שזה השטח שלהם והם עוזרים אחד
לשני, וזוהי המדינה.
יופי! מאד יעיל! חזרנו לאותו המצב אבל רק שזה קבוצות אנשים
שהורגות אחד בשני, ולא יחידים!
והמצב המשיך. לאט לאט אנשים החלה תקופה של בנייה - בהתחלה
מאבן, ואז מעוד חומרים.
הברזל והנחושת התגלו, והחלו לייצר מהם נשק ולהילחם (אז עוד
כעמים) והעולם התפתח.
המדינות החלו להתפתח וחיי חברה גם כן.
מירוצים ותחרויות אחרות היו נפוצים וכך גם החלה להתפתח הדת,
סיפורי מיתוס ואגדות (לא שאני חלילה אומר שהתנ"ך משקר אבל הוא
נכתב על בסיס אירועים אמיתיים והרחיב אותם כי היו פרטים חסרים)
שבימים מאוחרים יותר היו לתקוותם היחידה של אנשים שונים.
תרבויות התפתחו, וכך גם המדינות ויצר הכיבוש המשיך הפעם
כמדינות שהיו לאימפריות.
אם פעם היו אלו האשורים והבבלים, הפעם היוונים והרומאים
כמדינות אימפריות ששולטות בעולם.
דתות נוספות התפתחו, מירוצים, הצגות ואמצעי בידור אחרים
התפתחו, והעולם השתכלל, כל זאת כדי לספק את 3 היצרים העיקריים
של האדם- אוכל, מלחמה ובידור (יש גם מין אבל זה לא קשור כל כך
פה).
באותה תקופה, כאמור, האדם היה עדיין נתון בשליטת העולם באופן
מוחלט. איתני הטבע, המחלות והחיות (שלא נדבר על השדים העדתיים)
גבו קורבנות רבים, ולדברים אלו עוד היה קשה למצוא פיתרון.
בתקופה הארוכה שלאחר מכן היו שנים שבהם גזע האדם הדרדר בצורה
נוראית והיה אף על סף מחיקה...
אלו היו שנים חשוכות וחסרות תכלית, שנים של הרג וזימה, שנים של
עבדות קשה ורודנות אכזרית.
האנושות החלה מכלה את עצמה ודבר בכל תחומי החיים והיצרים של
האדם לא השתכלל או השתפר מלבד הנשק, שנועד למטרות חיסול אנשים
נוספים.  למזלה הרב של האנושות היא יצאה מהתקופה הזו והגיעה
לתקופה טהורה ונאורה (קיבלתם את החרוז?) שבה היא התנקתה
מהדברים הרעים של התקופה הקודמת.
זו הייתה תקופת מעבר שנועדה בעיקר לאנשי האומנות והרוח, ופחות
להתקדמות מדעית של ממש, זו הייתה תקופת התנקות.
אחריה, הגענו לתקופת השתכללות חסרת תקדים, כאשר כל תחומי החיים
השתכללו. חיי האדם מבחינת בידור, מזון, איכות ועוד, השתפרו ללא
היכר.
האנושות עזבה בצד את המלחמה והתקדמה לעידן של שחרור שבו תנאי
החיים של כולם השתפרו, וסיפוק היצרים של האדם, שרק גדלו וגדלו,
היה במצב טוב.
האנשים לחמו פחות והמצב נראה מצוין.
המדע היה מפותח והתקופה הייתה תור הזהב של האנושות עד אז.
בתקופה זו הדת החלה לאבד מחשיבותה ועוצמתה, בעיקר בשל העובדה
שהמצב היה טוב ואנשים לא נזקקו לתקוות שווא.
אחרי תקופה ארוכה שבה גם האומנות התפתחה, הגענו לעידן המודרני
הראשון שבו האנושות שכחה את כל ההתקדמות הנאורה שלה, והחלה
להשקיע שוב בכלי מלחמה, לקראת המלחמה הגדולה הראשונה.
כשהמלחמה הסתיימה העולם היה הרוס, וכל העידן המודרני השני היה
סביב שיקומו, רק כדי שיוכל לההרס שוב ע"י בעיות כלכליות
והמלחמה הגדולה השנייה.
העולם היה קרוע, שוב האנושות ניצבה על-פני תהום.
כמובן שהפעם היא הייתה הרבה יותר חזקה והיא כבר יכלה לשלוט
באיתני הטבע, אך זה לא עזר לה נגד עצמה.
גם התקופה המודרנית השלישית והאחרונה, לא הביאה שינוי רב,
העולם היה שסוע וקרוע, ורק לקראת סוף התקופה הוא החל להשתקם.
כעת אנחנו עומדים על סף תקופה חדשה, שאמורה לשנות את הכל
מבחינה מדעית, עוד יותר משלושת קודמותיה שהיו כאמור משמעותיות
מאוד מבחינה זו.
אך גם על-סף תקופה זו, אנחנו ממשיכים להרוג בעצמינו, ובפעם
הראשונה מאז קום האנושות, כבר לא מצליחם לספק את יצרי בני
מינינו.
המדינה, שרוב תקופות האנושות הוכיחה עצמה כצורה השלטת של חיים
חברתיים, נכשלת שוב ושוב בלספק לאזרחיה את צורכיהם.
מצב כלכלי קשה, אחוזי אבטלה גבוהים, ומלחמות חריפות מונעות
מאנשים להינות מחייהם ומאיכות בחייהם...
אז אני שואל את עצמי עד מתי? אך עוד יותר אני שואל את עצמי...
בשביל מה היינו צריכים את כל זה? בשביל מה היינו צריכים לעבור
את כל התקופה הזו? כדי להשמיד את עצמינו?
עכשיו, על-סף מלחמה נוספת שעלולה לפרוץ כל רגע, ובמצב בו אנשים
רבים פונים שוב אל הדת כמו במלחמות הגדולות של העידן המודרני,
קשה לי להחליט מה לעשות?
האנושות במבט כולל היא דבר מיותר...
מה בעצם עשינו, חוץ מלהרוס את העולם. מה?
כרתנו יערות, הרסנו את הנוף, סללנו כבישים, הרגנו חיות, זיהמנו
נחלים, ימים ובארות, את האוזון חוררנו ועשינו עוד המון בעיות.
אך גם בתור אנשים פרטיים חיינו משונים.
אנחנו נולדים בחיתול, כדי לחזור אליו בסוף.
חיינו מתחלקים לשני חצאים- בחצי הראשון אנחנו דואגים שיהיו לנו
אמצעים להגשים את מטרות החצי השני... בחצי השני אנחנו דואגים
שיהיו עוד אנשים כמונו שיולידו עוד כאלה וכו'.
אנחנו לא יודעים מה אנחנו רוצים.  לרובנו אין מטרה מוגדרת
לחיים.
כשאנחנו קטנים אנחנו רוצים להיות גדולים, וכשאנחנו גדולים
אנחנו רוצים להיות שוב קטנים.
בין לבין אנחנו מנסים גם להנות, אבל כשלא נותר ממה, אז מה
עושים?
אז אני שואל את עצמי, מה אנחנו עושים פה?

"ממה החיים שלנו עשויים? שום דבר חוץ מקליפות בוטנים." אמר
איזה פילוסוף דגול שאני אפילו לא זוכר את שמו.
אבל מה שבטוח, הוא צדק.