פעם פגשתי ילדה אחת, קראו לה שרון. היא הייתה הילדה הכי יפה
בבגן אבל לא הפסיקה לבכות. ניגשתי אליה, דיברתי איתה, היא לא
ענתה. הבאתי לה תפוח, הבאתי לה פרח, היא הלכה לשחק עם ילד אחר.
ניסיתי לכתוב לה שיר, ניסיתי לכתוב לה מכתב (בכתב כושל של כתה
ב'), היא קראה אותם ושמה בתיק.
הייתי רק ילד, אבל חשבתי עליה, רציתי אותה, היא לא רצתה אותי.
היינו ידידים הכי טובים במשך כל היסודי. היא רצתה להיות זמרת
ואני רציתי להיות הגיטריסט שלה. תכננו, חלמנו, חשבנו על שם
ללהקה.
היא עברה לחו"ל בסוף היסודי. אבא שלה קיבל עבודה. נפרדנו
לשלום, הבטחנו שניפגש כשהיא תחזור.

פעם פגשתי נערה אחת, קראו לה שרון (באנגלית Sharon). היא הייתה
הכי יפה בארקנסו, אבל לא הפסיקה להתגעגע הביתה.
היא חזרה לישראל בכתה יב'. לא ראיתי אותה חמש שנים, ופתאום היא
שולחת לי מכתב שהיא חוזרת.
התרגשתי, התבלבלתי, נפרדתי מחברה שלי - אמרתי לה שיש מישהי
אחרת - היא כעסה, היא בכתה, היא שרפה לי את כל החומר לבגרות
בהיסטוריה.
שרון ואני חזרנו להיות הידידים הכי טובים. היא רצתה להיות
זמרת, ואני רציתי להיות הגיטריסט שלה. תכננו, חלמנו, חשבנו על
שם אחר ללהקה. אני למדתי גיטרה והיא למדה לבגרויות.
בסוף השנה עזרתי אומץ. כתבתי לה שיר (עם לחן), כתבתי לה מכתב.
היא קראה אותם ושמה בתיק.
הייתי כבר נער. לא הפסקתי לחשוב עליה, רציתי אותה, אהבתי אותה.
היא לא יכלה להסתכל לי בפנים.

פעם פגשתי אישה אחת, קראו לה שרון (גברת לוי). היא הייתה הכי
יפה בתל אביב. לא ראיתי אותה כבר שבע שנים (מאז מסיבת סיום),
פתאום פגשתי אותה בדיזינגוף.
התרגשתי, התבלבלתי, דרסתי חתולה...
היא התרגשה, היא בכתה. היא לקחה את החתולה שלה לוטרינר.
החתולה מתה - הצטערתי, התחבקנו, שילמתי על הטיפול.

כבר לא הייתי צריך מכתב. דיקלמתי לה שיר שכתבתי עליה, אמרתי לה
שאני אוהב אותה... היא אמרה שהיא אוהבת בנות.