בן: נו, מה אתה אומר על ההצגה?
אבא: יפה מאוד. מזל שחידשנו את המנוי לשנת 2003.
בן: מה אתה אומר על תיקי דיין?
אבא: מהשחקניות היותר המוכשרות שיש בארץ. אני לא מבין איך
היא הסכימה להצטרף לתיאטרון עלום-שם כזה.
בן: תשמע אבא, על אומנות לא מתפשרים. זה לא דודו טופז.
אבא: אני בכלל לא מבין את כל תרבות הרייטינג והפופוליטיקה
הזולה הזאת. בזמני זה לא היה ככה.
בן: מה השעה עכשיו?
אבא: 21:50.
בן: מתי זה צריך להיגמר?
אבא: אין לי מושג. רוצה לעוף הביתה?
בן: יאללה.
אבא (לזוג מבוגר שיושבים בכסא שלידו): מה אתם מסתכלים יא
פראזיטים? אתם לא רואים שהבן שלי חולה?!

אבא: תאמין לי בן, אין כמו בבית.
אמא: מה, לא נשארתם עד הסוף?
בן: לא, ברחנו באמצע.
אמא: אוי ואבוי... של מי היה הרעיון הזה לברוח אחרי
ההפסקה?
אבא: שלי
בן: שלי
אמא (לאבא): זה תמיד הרעיון שלך. זה רעיון תמידי שלך.
אבא: תשמעי, יש בערוץ 1 דיון עם פואד בן אליעזר וטומי
לפיד. את יודעת שחיכיתי לזה כל השבוע.
בן: אבא, יש סיינפלד בערוץ 10!
אבא (לאמא): נו, תעבירי ערוץ כבר...





מוקדש באהבה לאבא שלי.
"אי אפשר ללמד כלב זקן טריקים חדשים"