"נפגעת קשה?" "לא, אני בסדר, תן לי לקום" "אני אזמין בשבילך
אמבולנס" "לא, זה מה שהם רוצים" "הם?" "אל תזמין אמבולנס, הם
יתפסו אותי" "אל תהיה טיפש, אתה חייב אמבולנס" "אתה אחד מהם!"
"מי?" "אל תיתמם, אתם יודעים להיתמם טוב מאד כשצריך. אני אלך
הביתה, הרחק מכם!" "אבל..."

הוא הלך הביתה, הרחק מהם. הוא ינצח אותם. הם לא יגנבו ממנו את
חייו, הוא יודע עליהם והוא ילחם בהם!
הם לא מרמים אותו, הו לא! הוא יודע עליהם, הם בכל מקום, עוקבים
אחריו. הוא לא יודע מה הם רוצים ממנו אבל זה יהיה נורא ואיום.
צריך להיזהר, הם יודעים להתחזות גם לחיות תמימות. אבל הוא מכיר
אותם, הם רודפים אחריו כבר שנתיים, הם חטפו את הוריו והחליפו
אותם ברובוטים מרושעים. לא רואים, אבל הוא יודע!

מר כהן ידע שמשהו לא בסדר באחיו. אחיו לא היה מסרב לאמבולנס
במצב חרום קשה כמו שלו. הוא פחד ממנו, וכעס עליו. והוא הלך
הביתה כשנקע ברגלו רק כדי להתחמק ממנו. הוא תלה את המעיל שלו.
מה הוא עשה? למה דווקא הוא? הוא הכיר אולי מאות אנשים שעשו
לאחיו רעה בעבר. למה דווקא הוא, במה אשמתו?
ואולי לא אצלי הבעיה? חשב מר. כהן, אולי זה כעס שווא, אולי
מרד התבגרות מאוחר? אלך לספריה, או לפסיכולוג, אני חייב לדעת
מה עשיתי, מי היו הם ומה הם עשו לו, ואיך אני קשור? אולי זו
מאפייה שמנסה להרוג את אחיו? אולי הוא מפחד ממפיגועים
באמבולנסים והם היו אנשים שעוזרים, לא במודע כמובן, למפגעים.
ואולי משהו אחר? אני חייב לדעת. מר כהן יצא מביתו אל
הספרייה.

הוא היה בהיאבקות עם ציפור, היא היתה אחת מהם, הוא היה בטוח
בזה לפי המבט בעיניה. הוא היה בדרך לבניין המשטרה, להגיש
למשטרה תלונה עליהם. לא שהם יכלו לעשות משהו בעניין, אבל גם
הוא לבד לא יכל. הוא ידע שהם מחכים לו מעבר לפינה, אולי כבר
בביתו, אולי גם בבניין המשטרה. הוא ידע שהם בכל מקום, הוא לבד
לא יוכל לנצח אותם. הם רוצים לחטוף אותו, או להפוך אותו
לרובוט. הוא היה חייב.
כשהוא נכנס לבניין המשטרה, הוא נכנס למעלית עם שוטר, הוא היה
אחד מהם! הוא היה חייב לברוח. ברגע שעצרה המעלית הוא רץ מתוכה,
אל המלחמה בהם. השוטר רץ אחריו. הוא היה חייב לברוח מהם, חייב
לברוח מהם!

כשקראו למר כהן לזיהוי גופה של מקרה התאבדות, הוא הופתע, אך
ידע כבר על מי מדובר, עשרה אנשים ראו אותו קופץ מחלון בניין
המשטרה. הוא נסע במכונית בשקט. הרוגע היפה של עולמנו. למרות
האנשים שמנסים להכניס בו מהירות ובעיות הוא עדיין שלו. ולעיתים
השלווה עצובה. הוא הגיע, הוא האט ונעצר בצד הכביש.
הגופה היתה מרוסקת כליל אבל אפשר לדעת מי זה היה בקלות, הוא,
אחיו.