אחד המשפטים הנפוצים ביותר שהייתי שומעת בילדותי היו "רוחות
רפאים לא קיימות". הרוח הטיפוסית בעיני הייתה סדין לבן עם בעל
שלשלאות גדולות וכבדות המעופף לו מעל הבתים בחצות הלילה. בתוך
הסדין, למען השלווה הנפשית שלי כילדה, תמיד חשבתי שיש
ינשוף..או כך לפחות היו אומרים לי. לפני מספר שנים, הבנתי שאלו
בעצם שקרים. בהיותי ילדה בת עשר, הייתה לי תקופה של סיוטים,
אולי חודשיים שלא יכולתי להירדם בגלל זה. הייתי חולמת שאני
רואה את השטן, לבוש במדיו של מלאך המנסה לפגוע בי. ולילה אחד
זה פשוט נפסק. וכאן מתחיל כל הסיפור. החיים שלי התנהלו כחייה
של כל ילדה רגילה בת עשר, עד שזה הגיע לגיל שתיים עשרה. הייתי
לבד בבית, השעה שתיים בצהרים. לפתע אני שומעת את קולו של אבי
מדבר, ואני הייתי בטוחה שאין אף אחד בבית, הייתי בטוחה שנעלתי
את הדלת במפתח ואבא צריך לחזור רק בשבע בערב. לרגע נבהלתי
וקפאתי על מקומי. "יסמין! יסמין!" הוא קרא לי. ואז באמת
נבהלתי, הרגשתי שזה פשוט לא הוא. יצאתי מהחדר והלכתי לכיוון
הטלפון, לפתע, הטלפון נפל. הוא פשוט נפל ארצה, והשפופרת נחלקה
לשתיים. כמעט התעלפתי. התחלתי לחפש בכל חדרי הבית את אבא, לא
מצאתי אותו. הלכתי לכיוון הטלפון שוב, הוא עדיין היה זרוק על
הרצפה, ונוכחתי לדעת כי הדלת נעולה וסגורה על מנעול. לא היה שם
אף אחד. הרמתי את הטלפון החזרתי אותו למקום ויצאתי מהבית.
הלכתי לשכן שלי, שהיתי אצלו עד שאימא חזרה. מאז אותו מקרה,
התחלתי להתעניין במיסטיקה ובכל הקשור לה. למדתי המון,
והפסיכולוגיה שלי הייתה מפותחת יחסית לילדה בת שתיים עשרה.
התחלתי ללמוד טלפתיה (השתלת מחשבות בבני אדם), טלקינזיס (הזזת
חפצים בעזרת העיניים בלבד) וניחוש העתיד ע"י מראה או כוס עם
מים מזוקקים...
מאז, החלו לקרות דברים מוזרים בבית. מאז, אני מרגישה שיש עוד
מישהו בבית, ההורים שלי לא האמינו לי, כל פעם שהייתי מנסה לומר
להם ולדבר איתם, בעיקר עם אימא היא פשוט הייתה אומרת "עזבי
שטויות..זה רק הדמיון שלך שמתעתע בך" למרות שעמוק בפנים היא
ידעה שאני באמת בעלת יכולות על טבעיות.

יום אחד, זה היה ערב מוצאי שבת. אחי הקטן ואני לבד בבית והשעה
בערך שמונה בערב. נהגנו לשחק יחד במחשב, משחק חרקים כזה. רצינו
ללכת לראות טלוויזיה כי הייתה איזו תוכנית שהוא אהב ולא רצה
לראות לבד.. כיבינו את המחשב. ואחר כך את הרמקולים. היינו
בדרכינו לסלון שלפתע שמעתי את הרמקולים נדלקים ונשמעו חריקות
מוזרות משם. ישר הבטתי לחלון, לא היה שם אף אחד, החלון אפילו
היה סגור. ואז הבטתי ברמקולים הם היו דלוקים כאילו לא כיבינו
אותם מעולם. לא ייחסתי לזה חשיבות רבה, פשוט כיביתי אותם
ויצאתי לסלון. אבל נבהלתי ומאוד.

עוד סיפור שאני לא יכולה להימנע מלספר אותו.  הבניין שלי הוא
בניין שנבנה לפני כעשרים שנה. משפחתי ואני עברנו לגור בבניין
לפני כשבע שנים. בדירה שלי יש שלוש וחצי חדרים. באחד החדרים,
שכיום הוא החדר שלי, בקיר שפונה צפונה, היו אגורות אנרגיות
שליליות. איך בדיוק הגעתי לזה? כל פעם שמישהו היה נכנס לאותו
חדר היה קורה לו משהו רע, לדוגמא, סבתא שלי נכנסה לחדר ונפלו
לה מלא ספרים על הרגליים, אבא שלי נכנס לחדר כדי להחליף מנורה
והוא נפל מהסולם... יותר מדי מקרים קרו שם. אבא ההורים שלי
הגיעו למסקנה שניתן להביא אסטרולוג הביתה כדי שיבדוק מה פשר כל
המקרים הללו. על אותו קיר צפוני היה מצוייר נשר ענק, אמרו לי
שאין לזה קשר ואני התעקשתי שהנשר הזה מביא מזל רע, היה לו מבט
אכזר בעיניים.. הייתי בסך הכל ילדה בת שבע. כשהאסטרולוג בא,
העזתי ופציתי את פי, למרות שידעתי שזה לא מנומס להתערב בשיחות
"של מבוגרים" ושאלתי "סלח לי אדוני, האם הנשר הזה מביא לי מזל
רע?" האסטרולוג הביט בי ולא אמר מילה. הוא הביט וחייך. הרגשתי
כל כך מטופשת. הוא אמר שמקור האנרגיות השליליות הוא באדמה.
כיוון שאני גרה בקומה האחרונה כל האנרגיות שעולות מן האדמה דרך
אותו קיר צפוני אינן יורדות חזרה לאדמה אלא נאגרות בתוך אותו
חדר. אנשים בעלי השכלה, שהבינו מעט בנושא סברו כי האנרגיות
השליליות העולות מן האדמה יש להן מניע כלשהו, אמר לי אדון אחד,
שזו יכולה להיות סכין, או אולי אבן כלשהי... אף אחד לא יודע עד
היום מה יש שם. לבסוף, לפני שהאסטרולוג הלך, אני זוכרת את
המשפט הזה שהוא אמר "את יודעת, את ילדה נורא חכמה." בעודו צובט
בקלות את לחי "אני רוצה לענות לך על השאלה שלך, הנשר הזה באמת
מביא מזל רע. תשמרי על זה." הוא לחש לי. "על מה?" שאלתי. "על
הכוחות האלה, כשתגדלי תביני.." הוא הסתובב והלך. כאילו נעלם.
לפני חודשים ספורים סבא וסבתא שלי עברו דירה, הם היו גרים
אצלנו. ואז כשקבעו שאותו חדר יהיה החדר שלי, לאחר שסבא וסבתא
יעברו נתקפתי חרדה. קראתי המון ספרים, למדתי, עשיתי ניסויים.
זו הייתה תקופה ארוכה שהראש שלי היה בעננים. עד שיום אחד פשוט
עשיתי את הצעד הזה. ניקיתי את החדר שלי מאנרגיות שליליות. זה
היה תהליך של שלושה ימים. את הפחד שהרגשתי בשלושת הימים הללו,
מעולם לא הרגשתי ולא ארגיש. זה היה הפחד הנורא ביותר שחוויתי
בחיי. היססתי הרבה לפני שעשיתי את המעשה, שאלות רבות עלו
במוחי, שאלות שלא היו להן תשובות...
מאז, אין אנרגיות שליליות יותר בחדרי (יש עדיין אנרגיות
שליליות בבניין אבל הן נפסקות בקומה השניה.) מאז, החדר שלי הפך
לחדר מלא באהבה, בשלווה ובשקט. השלווה הרוחנית משרה שלווה
פיזית וניתן להיכנס לטראנס, לעשות מדיטציה או רייקי ע"י ריכוז
מלא, בזמן קצר, הנוצר בחדר ע"י הדלקת נרות מסוימים. ניתן לחלום
חלומות נבואיים או חלומות צלולים...

כך, התחלתי לחיות עם הפחד וזה הפך להיות שיגרתי. כבר לא פחדתי
מכלום. לא מזמן, הפחד חזר אלי, הרגשתי מוזר תקופה מסוימת, פחד
עצום. לא יכולתי ללכת בחושך בבית, לא יכולתי להישאר לבדי לרגע
אחד. והייתי רואה השתקפות של מישהו בחלון של חדר המגורים.
הגעתי למסקנה שאני לא יכולה לחיות עם זה. החלטתי לעשות תקשור.
וזה באמת הרגיע אותי. עד לפני לא מזמן, סידרתי את החדר שלי.
היה שם המון בלגן. לאחר שסיימתי לסדר את החדר יצאתי לגן שבו
אני עובדת. כעבור שלוש עד ארבע שעות, חזרתי הביתה ונכנסתי לחדר
רק כדי לשים את הדברים שלי, לא שמתי לב לשום דבר מוזר, והלכתי
למחשב שנמצא בחדר של אחי. בערך בשעה עשר בלילה, נכנסתי לחדרי
על מנת לקחת את הפיג'מה. לפתע, אני רואה את המראה שהייתה לי על
הספרייה זרוקה על השולחן, השעון, קופסת התכשיטים וכל הדברים
שהיו לי על הספרייה פשוט זרוקים להם על השולחן. חשבתי שזו בטח
אחותי הקטנה, כי היא היחידה שנכנסת לחדר שלי בשביל לעשות
'סדר'. "דנהההה-ה! (שם בדוי לאחותי) בואי הנה מיד!" צרחתי
עליה. "מה את רוצה?" היא ענתה לי בחוצפה. "את עשית את הבלגן
בחדר שלי, נכון?!" הרגעתי מעט את הטון שלי. היא הביטה בי במבט
זדוני. "לא! למה תמיד את מאשימה אותי?" ענתה לי בקול מתגרה
שכזה. "כי תמיד את נכנסת לחדר שלי..." אמרתי לה בקול מתגרה עוד
יותר. "נו ואז מה? את לא חייבת להאשים אותי.. הפעם זו באמת לא
הייתי אני.." ראיתי כבר דמעות בעיניים שלה, מסכנה. "את בטוחה
שזו לא את נכון?! אם אני אגלה שזו את זה יהיה הסוף שלך!"
ריחמתי עליה. "טוב, אבל מאיפה את יודעת אולי נכנסה רוח רפאים
לחדר שלך.." היא עשתה מבט ממזרי ועשתה תנועות כאלה עם הידיים
וקולות כאלה.. השתתקתי. לא חשבתי על זה בכלל. "יסמין! מה קרה?"
שאלה דנה. "נבהלת?" המשיכה עם ההתגרות. "עופי מכאן!" צעקתי
עליה. והשתתקתי שוב. במהירות סידרתי את הכל. לא הבנתי למה זה
חזר אלי. באותו לילה נרדמתי בסלון עם פחד עצום בלב...

ימים ספורים לאחר מכן, הפחד הזה פשוט נעלם. הוא נעלם כאילו לא
היה. קמתי בוקר אחד, ולא הרגשתי יותר את הפחד הזה. הרגשתי שהכל
בעצם נעלם, זה כבר לא מרטיט לי את הלב, הברכיים לא רועדות,
הפנים לא נהיות חיוורות.. הלך ונעלם. הרגשתי הרגשה נהדרת,
הרגשה עצומה של חופש, אבן ענקית ירדה לי מהלב.

הכל חזר לשגרתו, אני מרגישה חופשיה מתמיד. אני חולמת חלומות
נבואיים וצלולים כמעט בכל לילה.
ורוחות רפאים אכן קיימות, ואני הוכחתי את זה...


רק למען הידע הכללי, זהו סיפור אמיתי לחלוטין. סיפור שהתחיל
בשנת 1995 ועדיין לא נגמר...