לבד באור אדם יושב
באולם סגור.
הוא אינו בוכה, הוא מאושר
אבל רוצה לצאת.
מה יש מעבר לחדר מואר?
לאן אלך? היש מתי?
תוהה (הוא) על אושרו,
מתרגש מן המתקרב.
מאושר הוא. מאושר
מחוסר הידיעה מעובר.
על עצמו שופך מים
כדי לשטוף את הפנים.
אם אין מנעול ואין מפתח,
איך אפתח את הדלת?
ואם פניי מוסתרות,
ולא ירד הלכלוך?
אכחיש אותו ואכבה את האור(!)
לא יכבה
והוא שוב מתגלה
חריץ המפתח,
שאותו נועל הלכלוך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.