אל סף דלתך אבואה
עורג-אריג חלומותיי
בחוטי משי סגולים.
נשות תאוותי הותרתי מחוץ לשער נעול
וענבל פעמונו נדם,
צלילי סירנה רחוקים, מחליקים בנזילתם אל עבר לא טוב...
מתריעים מפני מתקפה אפשרית, מותירים אותי
ערום ועריה בפני כל,
חדר עגול,
נטול פינות, פן אפגע בעצמי או בי
גלימה וחבל לגופי,
מקדש? מזבח? לא אדע.
על סף תודעתי חדלתי, לא מש ממני חת,
להבות האישה השורפות למגע ממגרות עצמן
הרחק מפניי,
תופים רועמים במקצב מתגבר
הולך וקרב וחודר        ועוצר.


יש מישהו בבית???