אל מול חלון ניבט עולם
אדיש בבורותו
לו אך ידע קיסוס עצל על קסם שכמותו
אין איש מעז להעלות
על דעת, או לשאול -
כיצד רואה אני דרכו עולם של יום אתמול.
סדוקה האבן אפורה אשר
בנויה שפתו, שפה
אותה אינה דובר אף עלם בעיתו,
ולא מחוסר של רצון, או טקט או אף תבונה,
אלא משום רצה גורל
ולו בלבד ניתנה.
זורח אור עדיו החדרה
(בי אשבע - ענן היום)
על מדרך בחוץ ניצבת
מי אם לא אני - שלשום.
בגווה חולף לו רטט, היא צופה מורד הרחוב
ואצלי בנפש, פנימה, רסיסים פזורים לרוב
אך קולי הדל גווע כשעובר
בזה הקיר
אין בי כוח עוד
לצעוק לה -
לו יכולתי להזהיר -