נעה לא קמה
אורי קם
"קומי נעה, בוקר" אמר אורי, מביט לכיוונה בעיניו העיוורות.
היא הסתובבה מעט אבל לא פקחה את עיניה
ידה השמאלית הייתה קשורה באזיקים למיטה.
בתוך האזיקים ריפוד רך של ספוג.
אורי המשיך להזיז את נעה.
נעה קמה
"מה קרה" היא התרוממה מעט ונגעה בשערה השחור
"שום דבר" אמר אורי "בוקר, תקומי"
נעה החזירה את ראשה אל הכרית.
"מה השעה?"
נעה הביטה בשעון שעל ידה הימנית.
"תשע וחצי" אמרה נעה
"הייתי צריך להיות בעבודה בתשע" אמר אורי
"תשע וחצי" אמרה נעה
"אז אני לא אגיע לעבודה בתשע " אמר אורי
"כדי שתגיע לשם בתשע צריך שיקרה משהו מאוד דרמטי" אמרה נעה
אורי גיחך, הוא התיישב על קצה המיטה וחיפש את נעלי הבית שלו עם
הרגליים, פניו מופנות קדימה, הוא מצא אותן, וקם מהמיטה לכיוון
החלון הגדול. צעדיו היו בטוחים, הוא פתח את הוילונות, אור חזק
חדר פנימה.
אורי חזר למיטה והתקרב לנעה, שלח את ידו לכיוון פניה, וניסה
ללטף אותה, נעה ניסתה להתחמק, אורי שלח את היד השניה והחזיק לה
חזק את הראש, הוא ליטף את הלחי שלה במהירות, והתרחק.
"סיכמנו שאתה לא תיגע לי בפנים, ואני לא אצעק" אמרה נעה.
"נכון" אמר אורי "זו הייתה החלטה משותפת".
אורי נגע ביד החופשית של נעה, היא לא הזיזה אותה
"את זוכרת את הפעם הראשונה בה ראיתי אותך" הוא שאל.
"לא" אמרה דנה.
אורי נעמד והביט לכיוונה, נעה סובבה את ראשה לצד השני.
"את זוכרת" הוא קבע "זה לא היה מזמן".
הוא ניגש לארון שליד המיטה והוציא מהמגירה השניה מלמעלה משקפי
שמש, הוא הרכיב אותן על פניו, הוריד אותן, נשף עליהן וניקה
אותן עם החולצה.
אורי שם שוב את המשקפיים ופנה לנעה
"באת לכאן, לדירה שלנו, וחיפשת חדר, ואמרתי לך "נפטרתי מהשותף
הקודם שלי כי הייתה לו חברה לא נחמדה" ואז שאלתי אותך אם יש לך
חבר נחמד, ואמרת לי..."
"שאין לי חבר" אמרה נועה.
אורי הוריד את משקפי השמש שלו, עיניו העיוורות היו עצומות.
"ושאלתי אותך "וכשיהיה לך, הוא יהיה נחמד"? ואז אמרת"
"בשאיפה" המשיכה נעה והביטה על אורי, פניו השמנמנות התעוותו
לחיוך, הוא דפק בידו על הארון.
"את רואה, את זוכרת".
נעה הרימה את הכרית שלה וזרקה עליו, המשקפיים שלו נפלו, אורי
כמעט איבד את שיווי המשקל אבל בסוף לא איבד אותו,ירד על ברכיו
והתחיל לגשש בידיו אחרי המשקפיים, נעה הביטה בו בעניין, כשמצא
אותן הרים את הכרית שהייתה מונחת על הרצפה, הניח אותה ליד נעה,
והתיישב על המיטה ליד הכרית.
"צריך לסדר פה" הוא אמר "כל הזמן נופלים עלי דברים"
אורי הסתובב אל נועה
"הוצאת לי לשון מקודם,נכון?" שאל
"לא" אמרה נועה.
"הוצאת לי לשון, בגדת בי" אמר אורי.
"אתה מטורף, השותף שלי מטורף, אורי דביר מטורף" נעה הרימה את
קולה.
אורי טיפס על המיטה והתקרב אל נועה על בירכיו, הוא ניסה לקרב
את פיו אל האוזן שלה.
"העבר המשותף שלנו" לחש "כאן ביחד, הכל כל כך יפה, את כל כך
יפה, כאן על המיטה שלי, של שנינו"
"אתה מסריח" ציינה נועה.
אורי קם וירד מהמיטה, הוא התקרב לארון, גישש בידו הימנית עד
שמצא את הידית, פתח את הארון והוציא ממנו זוג נוסף של אזיקים.
"טוב, עכשיו נחליף לך יד" הוא אמר.
"אולי תוכל לשים אותם היום על הרגל" ביקשה נועה.
"לא" הוא נרתע "אני לא נוגע ברגליים של אנשים שאני לא מכיר".
"אבל אנחנו מכירים" אמרה נועה "אתה החבר שלי, החבר הנחמד שלי,
למה אתה חושב שאני נמצאת פה, אתך?"
אורי גירד את פדחתו עם האזיקים והתיישב על המיטה.
"אנחנו לא חברים" אמר "אנחנו שותפים"
"אבל לא חתמנו על חוזה, יא חרא מזדיין, איזה שותפים אנחנו, אני
לא משלמת שכר דירה"
"תראי, נועה, זה לא ממש בעיה, אני די מסודר מבחינה כלכלית".
נעה הביטה בתקרה.
"עכשיו את צריכה להגיד לי משהו שאת זוכרת"
"ביום שבו" אמרה נעה.
אורי עצר אותה והרים את ידו למעלה.
"לא ככה, תגידי "אני זוכרת דברים שקרו לי" " הוא הפסיק.
"אני זוכרת דברים שקרו לי ביום בו הפכת אותי לשותפה שלך"
לנועה יש קול נעים, חשב אורי,הוא הנהן בראשו.
"עמדתי באוטובוס" המשיכה נועה "ועמד לידי חרדי, ושמעתי אותו
לוחש לפלפון שלו "אני לא יכול להגיד את זה עכשיו, אני עומד
באוטובוס, אנשים מסתכלים"
"זה כל מה שאת זוכרת" שאל אורי.
נועה הביטה בו.
"אני מאחר לעבודה, כשאני מחליף לך אזיקים, תעצמי עיניים"
נעה עצמה עיניים.