אנדי, אישימוטו,  ואני                                      
                                                   

And than a voice spoke in my head
And she said
Dark is not the opposite of light
It's the absence of light
And I thought to myself
She knows what she's talking about
And for a moment I knew what it was all about
הביסטי בויס -מתוך "בדוק את הראש שלך"

אנדי סמית פתח את חנות הספרים הקטנה שלו בשעה שמונה בבוקר.
אנדי סמית פתח את החנות בשמונה בבוקר וקיווה לטוב.
הוא הדליק את הקומקום החשמלי והתיישב ליד שולחן העץ העבה שלו
.
שולחן העץ שלי עבה, אני מתיישב ליד שולחן העץ העבה שלי, עוד
מעט אשתה לי תה חם, זה נפלא.
זה כמעט נפלא, אנדי כמעט חייך.

יש לשים לב לפרטים הקטנים.
אנדי  נהג לשים לב לפרטים הקטנים, אבל הוא לא נהג לחשוב עליהם
,הוא גם לא חשב עליכם, או עלי, או על המצב הפוליטי, לא, הוא
חשב על דברים אחרים .הוא חשב שיהיה נחמד אם יפתח את החלון,
ושיהיה נחמד גם אם לא.
הוא פתח את החלון.
זה נחמד, הוא חשב

אנדי המתין לרגע בו המים שבקומקום יגיעו לנקודת  הרתיחה שלהם
ובינתיים  ניסה לבדר את עצמו, הוא ברא משורר היי-קו זקן וקרא
לו אי-שי-מוטו, כשהוא קרא לו אי-שי-מוטו הוא גיחך, המשורר הזקן
שמע את הצליל המוזר של הגיחוך והעווה את פניו. לאנדי לא היה
איכפת. הוא הציב את אי-שי-מוטו בבית עץ קטן, כמעט ריק מרהיטים.
בפינת החדר ריצדה טלוויזיה בשחור לבן, צעירה יפנית יפה בבגדים
לבנים הסבירה לצופים כיצד עליהם לבצע את התעמלות הבוקר שלהם,
היא חייכה, המשורר הזקן חייך אליה בחזרה, הוא ניסה לעקוב אחרי
התנועות שלה, מרים את ידיו הקצרות מעל לראשו, אנדי הביט בו
משועשע, "והנה טוב מאוד"

אנדי התרומם מעל  שולחן העץ העבה שלו, הלך לעברו השני של החדר
והניף את הקומקום החשמלי. הוא מזג את המים באיטיות אל הכוס.
שקית התמצית הקטנה התרוממה באיטיות מעלה, התנפחה מעט וצפה  על
פני המים, שקועה בהם עד למחציתה. הוא שלף כפית קטנה מבין
הספרים שעל הארון שלשמאלו, שיקע את חלקה התחתון, המעוגל בכוס
התה, הרים את השקית מתוך המים החמים, פסע במהירות אל עבר הפח
הקטן שמימין לשולחן שלו, נושא את שקית התה בעזרת הכפית, נזהר
שלא לטפטף טיפות קטנות של תה על רצפת האבן, והפיל אותה אל תוך
הפח.

הוא  הרים את כוס התה שלו  וקירב אותה לפיו, נשמע רעש חזק של
התנפצות, כשאנדי הפנה את ראשו ימינה הוא ראה עורב שחור מאוד,
פצוע, שוכב על הרצפה, מוקף בשברי זכוכית חדים ובדם אדום. הוא
הביט באורות שחזרו אליו משברי החלון שעל  הרצפה.

העורב צרח וניסה להתרומם, הכוס נפלה, המים הרותחים שרפו את גב
ידו של אנדי אבל הוא לא צעק.

אנדי חייך וכיבה את הטלוויזיה של אי-שי-מוטו.
אי-שי-מוטו חייך ופנה לכתוב את שיר ההי-קו שלו.
אני לא חייכתי וסיימתי את הסיפור על אנדי
העורב חזר לנוח על שברי הזכוכית.

נספח:
שיר הי-קו של אי-שי-מוטו:

ידי הקצרות
מונפות מעל ראשך
התעמלות בוקר