בהיתי בחלון. בחוץ היה חורף, כמו שאני אוהבת. הרמתי את ידי
וביקשתי לצאת לשירותים. לא הלכתי לשם. במקום זה, יצאתי החוצה,
לחצר. אלי, השומר, כבר הכיר אותי ואת השיגעונות שלי. התיישבתי
לידו.
"רוצה סיגריה?" הוא שאל. "תודה, אבל אני אוותר" עניתי לו. הוא
הצית את הסיגריה המסריחה שלו ושאף את העשן בהנאה. עשיתי פרצוף
חמוץ. הוא יודע שאני שונאת עישון.
ישבנו ושתקנו. בדרך כלל, אני אומרת לו כמה אני שונאת את החור
הזה שאנחנו גרים בו. לפעמים אני מספרת לו על ירושלים. אבל לא
היה לי חשק לדבר. התחיל לטפטף.

צלצול. עליתי לכיתה, לקחתי את התיק שלי ויצאתי מבית הספר. לא
עניין אותי בכלל שהשעה רק עשר, ואני לומדת עד שלוש היום. 'בלאו
הכי זה לא יעזור לי יותר מדי' חשבתי, 'הציונים שלי גם ככה על
הפנים'.
התחלתי ללכת, מבלי לדעת לאן. דבר די מוזר, בהתחשב בגודל של
היישוב הזה.
התיישבתי בתחנת אוטובוס. הגשם התחזק. נהג אחד עצר ליד התחנה.
"את לא יודעת שאין כאן אוטובוסים בבוקר?" הוא שאל אותי. עשיתי
לו תנועה של "לא" עם הכתפיים.
"בואי... יותר יבש כאן בפנים", הוא הזמין אותי. היססתי. הוא
נראה נחמד, אבל בכל זאת - הוא עדיין אדם זר. בסוף החלטתי
להיכנס. היה חם ונעים בתוך האוטו שלו. הוא נראה צעיר, בן 19
בערך.
"לאן את צריכה?" הוא שאל. עשיתי את אותה התנועה בכתפיים. לא
ממש היה לי אכפת. הוא הסתכל עלי במבט של: 'מאיפה לעזאזל היא
נחתה?' ולחץ על הדוושה.
נסענו זמן מה, והוא אמר, כבדרך אגב: "רק שתדעי, אני נוסע לתל
אביב".

שתקתי.

"את בכלל מדברת?" הוא שאל אותי. עשיתי לו "כן" עם הראש. הוא
חשב קצת, מבין שאם ימשיך לשאול
שאלות שניתן לענות עליהן ב"כן" ו"לא" - שיחה לא תהיה לנו. "איך
קוראים לך?" שאל אותי לבסוף. לא הייתה לי ברירה, אלא לענות לו.
"גל" עניתי, מופתעת שאמרתי אמת ולא המצאתי שום סיפור מעניין
יותר. סך הכל, מאחורי שם כמו גל לא יכול להסתתר סיפור אקזוטי
ויפה. אבל בעצם.. למה להתחיל להסתבך עם סיפורים?
"שם יפה. אני רביד".

שוב שתקתי.

"תגידי", הוא אמר לאחר כמה דקות של שתיקה, די מביכה האמת, "בת
כמה את?". הסתכלתי עליו. הוא נראה
די נואש לשיחה. החלטתי לשתף פעולה. "שש עשרה". שוב אמרתי את
האמת.
"הברזת, הא?" הוא חייך אליי חיוך מבין, כמו משתף פעולה. היה לו
חיוך יפה, עם שיניים לבנות כמו בפרסומת ל"אקווה-פרש". חייכתי
אליו בחזרה, תוך כדי מחשבה, שהוא דווקא די בסדר.
"אני מנסה להבין משהו", הוא אמר לי, רומז שאני צריכה לעזור לו.
"איך זה יכול להיות ששנינו גרים באותו חור מסריח, ואני לא מכיר
אותך? דווקא יש לי אחות בגיל שלך..." הוא השתתק. צחקתי.
"אני די חדשה כאן" הסברתי, "גרתי בירושלים עד שהורי נתקפו בפרץ
חלוציות והחליטו ליישב את הגליל, בקיץ".
"מתקבל על הדעת. אבל איך זה  שלא באת אל אחותי או נפגשת עם
החבר'ה שלה?", הוא הקשה.
ניסיתי לשייך אותו לאיזו ילדה מהשכבה המאוד גדולה שיש לי
עכשיו.. שתי כיתות. הוא לא היה דומה לאף אחת.  נשברתי. "מי זו
אחותך?" שאלתי.
"שירה". 'נו באמת, גל...' חשבתי, 'מצאת לך עם מי לקחת טרמפ -
האח של הילדה הכי מקובלת בשכבה. צחוק הגורל.'
"הם לא רוצים להסתובב איתי" הסברתי לו, "אני מוזרה מדי בשבילם.
הם לא רגילים לאנשים כמוני".
"מה זה אנשים כמוך?" הוא שאל. 'אוי.. כמה אני שונאת כשמכריחים
אותי לומר את המילה הזו..' חשבתי.
"נו.. פריקים.." אמרתי במבוכה. "למרות שאני בכלל לא חושבת שאני
מוזרה", הוספתי.
"עזבי את זה.. לא רגילים לדברים שיש בעיר כאן בגליל.." הוא הגן
עליהם. זה שבר את הקרח. התחלנו לדבר, והוא פשוט הקסים אותי.
גיליתי שהוא צעיר ממה שחשבתי, מתגייס עוד חודש. הסתובבנו יחד
כל היום בתל אביב, והופתעתי שאני נהנית מהעיר ומהפוזה שלה,
לראשונה.
התחיל לרדת גשם זלעפות. שנינו היינו בלי מטריה, והיינו ספוגים
עד לשד עצמותינו.
נכנסו לבית קפה. אני הזמנתי קפוצ'ינו עם הרבה קצפת. רביד הזמין
אספרסו. התיישבנו ליד החימום. פתאום התחלנו לצחוק, שנינו, בלי
סיבה. "מתאים לך לצחוק" הוא אמר לי.
סיימנו את הקפה. "רוצה לעשות משהו מטורף?" הוא שאל אותי.
הנהנתי. "בואי" הוא משך אותי לאוטו שלו.
"לאן אתה נוסע?" שאלתי. "לים". הסתכלתי עליו כאילו הוא נפל
מהירח.
"בקור הזה?!" שאלתי. "כן" הוא ענה, "מה יש?"
הגענו. החוף, כמו המים, היה ריק. רביד פשט את בגדיו, ונכנס
למים עם תחתונים. בהיתי בו. היה לו גוף מהמם.
אחרי זמן מה, נשבר לו כנראה לשחות לבד. "תצטרפי אליי" הוא צעק.
עמדתי על החול הרטוב, והחזקתי את הבגדים שלו. "תצא כבר, יא
מטורף!" צעקתי לו בחזרה. הוא יצא, רועד מקור.
נכנסנו למכונית שלו, והוא הפעיל את החימום. הוא עדין רעד, והיה
רטוב לגמרי, ולבוש בתחתונים.
"אתה יודע שאתה משוגע לגמרי?" התחלתי להטיף לו כמו איזו אימא
פולניה, "אפילו מגבת אין לך. מה לעזא...". רביד הניח את אצבעו
על פיו ועשה מין "ששש" כזה. השתתקתי.
הוא קירב את שפתיו לשפתיי, והתנשקנו. נשיקה חמימה כזו, של
חורף.