[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







העז המרקד
/
טעם המים

הפעם המים היו מרעננים יותר, עם קצת יסודות כימיקלים ממפיץ
הריח, אבל מרעננים יותר מתמיד.
זאת הפעם ה-21 במספר שהמים נכנסים לי למערכות הגוף, אולם רק
בפעם ה-14 התחלתי לנצל את זה לשם ארוחת בוקר יומית.
אהה, זה נגמר. דווקא שהרגשתי שנוזל החיטוי מתגבש לתוך ליחה
מחניקה. הם הרימו אותי ממושב האסלה והחלו לתת לי עוד מספר
אגרופים בנוסף לקודמים להם. הרגשתי את ארוחת הבוקר יוצאת.
קוראים לי חיליק. השנה היא 1992. אני לומד בבית ספר פשוט
ונורמלי בעיר, שכל הערים הסמוכות הולכים אליו גם כן. המקום די
גדול, כן, אבל אנחנו, התלמידים ממלאים אותו בחיש.
אני לא תלמיד חדש או משהו, שכולם עושים לי דברים כאלו. אני לא
חננה או אחד שמתחנף להנהלה ולמורים. אני לא שונה מהם כלל.
כשהגעתי היום לבית הספר, ניסיתי להתחמק מהם. הלכתי בכוונה דרך
אולם הספורט למסדרון חדרי הפיסיקה. אך משום מה, זה לא הלך
ביעילות רבה. משגיח החדרים,רן, מסר להם בהפסקה שאני לרוב נמצא
מסתובב במסדרון זה ומטייל בו הלוך וחזור די הרבה. 14 הקפות
במספר.
נגמרה ההפסקה, והצצתי שוב בדלת המרכזית דרכה אפשר להשקיף למרחק
די עצום, עד כדי כך שלא היה כזה הבדל בין ראייה פשוטה לאזור
לבין ראייה במשקפת.
ראשי נח על הקיר, עצום עיניים מתוך נחת שעמדה להיפרע. שוב
סובבתי ראשי והגנבתי מבט החוצה. שום דבר. רק שביל הולנדי
שהוביל למבואת שכבת ח'.
שוב השקעתי את עצמי על המבנה המחוספס מבפנים ואז... בום.
זאת הייתה הדלת. הסתכלתי לעברה, אבל טעיתי, היא נשארה קפואה
ממגע ידיים. הרעש נבע מלוקר שנסגר בחוזקה ע"י אחד מתלמידי
הפיסיקה. רציתי לבדוק, אבל הייתי צריך לשים לב אם הם מגיעים.
זה היה מעייף וחוץ מזה, השעתיים החופשיות שלי עמדו להיגמר.
העדפתי ללכת לעבר הכיתה, יותר נכון לרוץ, משמע לתקוע ספרינט,
לפני שהם יגיעו אליי במקרה. התוכנית שלי הייתה להגיע מהר לכיתה
ולהתחבא במחבוא הרגיל, בפינה הצדדית של "ארון החוקים". "ארון
החוקים" היה ארון במירכאות אבל עם זאת זה היה ארון עליו היו
כתובות ואמירות שנגעו לענייני הבית ספר וכמו כן נהלים ותקנים
הקשורים למקום.
כיוון שאף אחד לא התעניין ולא קרא, זה היה מקום מבודד ומצוין
למחבוא.ואפשר היה לחשוב שלקחו לי רק 20 שניות לתכנן את זה
מהרגע שחלפתי מהדלת המרכזית של מבנה מקצועות המדעים, ועד
שעמדתי לצד הקולר הנשקף מחלון הספרייה הסמוך.
הטעות שלי אשר הובילה אותי ל"מושב האסלה החמים" הייתה שלא שמתי
מספיק לב, ולא לקחתי דברים בחשיבה והכל מהפחד שהם הכישו סביבי.
לא שמתי לב שהקולר היה בעצם אחד מהתלמידים המציקים. הוא תפס
אותי בחולצה, ולא נתן לי הזדמנות ראשונית להיאבק בשביל דרך
יציאה מהסיוט הזה. הוא גרר אותי כמו עגלת תינוקות על פני אבני
החצץ שאפפו את מלבושיי. יכולתי להרגיש אובל מתחתי, אך לא של
מים אלא של דם. משם הוא לקח אותי לתוך השירותים שם חיכו השניים
האחרים שבזמן שהוא נעדר מהקבוצה, הם הכינו את חומר החיטוי
הכחול כדי שיתאים לגודל הפה שלי. כך זה קרה.
גם מחר אני צריך לצפות לזה, גם מחר עליי להיות זהיר, גם מחר
עליי להיאבק שהדבר לא יחזור חלילה בפעם ה-22 במספר.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הבולבול הוא אלא
רק עמוד אשר
מדליק את אורות
הנשמה.


-יום טוב


תרומה לבמה




בבמה מאז 28/2/03 0:50
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
העז המרקד

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה