שונאת לאהוב אותך

חשבתי שזהו, שעל הכאב כבר התגברתי.
שאת הרגש אלייך, כבר הצלחתי להדחיק.
אך לפתע שוב הכל עולה, והגעגועים את לבי מציפים.
מעולם בי לא חשקת, אך לזמן מסוים, התייחסת.
ואני, תמיד רציתי יותר, אבל בידידותך הסתפקתי.

אך אז לכיתות אחרות פוצלנו, הקשר כבר נעלם...
ואני חשבתי שהתגברתי ועל כך שמחתי כל כך.
חיפשתי אהבה חדשה, תחליף שלך...
ואני חשבתי שמצאתי, לא חזקה כשלך, אלא רק הדלקות מרמה ראשונה.

אך עכשיו, שוב אותה הצביטה בגרון תוקפת, שוב אותה הדמעה
זולגת.
למה נזכרתי, באותם הזמנים.... למה הגעגועים מנפשי לא מרפים...
אתה באותו המסדרון, אך למרות זאת...כל כך רחוק.
מה קרה לאותה ידידות? למה הפכה היא לכזאת קרירות?

בקושי שלום לי אומר...אך בכל פעם זה מרגש אותי יותר...
שלושה שנים וחצי....אהבה ממבט ראשון...רק חבל שהיא לא באה גם
מצדו.
לעטים כשהרהרתי....אולי יש לי סיכוי לעצמי אמרתי...
אך עכשיו כשאני בו נזכרת, אני כבר מתייאשת, מאבדת כל תקווה,
כמעט בטוחה שהפנטזיה לא תתגשם לעולם.
אז לפחות בידידותך אסתפק, אך מדוע גם היא הולכת ומתפוגגת?

מה בראשך היפה עובר? מה עלי אתה חושב?
הבי אי פעם חשקת? אפילו במעט? האם יהיה לי סיכוי אי פעם אתך?
האם גם לך קרה שהתגעגעת לידידות? למרות שלא הייתה חזקה? למרות
שבאחרת היא הייתה תלויה? למרות שהפסקת את הידידות איתה הפסקת
אותה גם איתי? למה לא היינו לפעמים רק אני ואתה לבד? למה תמיד
גם היא שם הייתה? אני יודעת שאותה אהבת אך האם גם אלי משהוא
הרגשת?
חייבת למצוא משהוא אחר...שאת כאב הזיכרון יכפית ושאת הגעגועים
הצורבים יעלים.
אך גם זאתי אחת מבעיותיי הרבות....את האדם הנכון למצוא.

אוףףף אני כל כך שונאת לאהוב אותך...