"...וזה שער השמים"
האבנים האלה מצטרפות לאמירה
עגולות בשמש המדבר.
הסלע, הצוק, קו האופק המערה
בקוים החדים של ההר.
שמא אשיל את נעלי?
המקום אומר יראת כבוד.
שמים גדולים פרושים מעלי
ואומר להשאר במאוד עוד.
וכי יש מקום נאצל ממשי מזה?
וכי גושי הבטון היו מעולם?
הכחול החום מעורבבים זה בזה
ניגוד כה מושלם לא מוצאים שם.
והם מספרים איזה סוד נורא
אדיר מלא הוד והדר.
השקט כולו אומר סערה
הרעש אינו תמיד כה נסתר.
מסרב הוא להיות מתועד
אצלו אין חיקויים מוצלחים.
הלא להשראה, ליצירה נועד?
יודע הוא כי בעיר אין לו חיים.
לשיר חוברה גם מנגינה |
