לכל אדם למיטב ידעתי יש את הרגעים שהוא יושב וחושב עם עצמו, לא
רוצה שיפריעו לו , לא משנה מי, אפילו לא החברה שלו שהוא הכי
אוהב בעולם, ולא המשפחה ולא כלבה שלו ו...אפילו לא הדג זהב
שלו.. אתה רק רוצה לשבת בשקט... כמובן שלא תגיד לאף אחד "אני
רוצה קצת שקט עכשיו" כאילו... יש כאלו שכן, אני אישית משקר להם
ולעצמי ועושה הצגה יפה לזה שלא מפריעים לי בכלל.
סך הכל, לכל אדם יש את הצרות שלו, ויש לו על מה לחשוב, אני
ממליץ על הלילה כמובן, ככה אין אף אחד שמפריע אפילו לא האור
מבחוץ, הבעיה היא שנרדמים מהר ולא מספיקים את כל מה שרציתם
להספיק.
כמו מצב מסוים, למשל שדה ענקי שהוא אמנם מקור הפרנסה, אבל הוא
גם משהו שעבר בירושה במשפחה והקמת אותו בידיים, בדם יזע
ודמעות, ויש איזה גורם, יותר עשיר ויותר חזק, בואו נגיד אפילו
גורם ממשלתי, שחומד לכם את השדה, אין מה לעשות אלא לשבת בחיבוק
ידים ולראות איך מיום ליום השדה נהיה יותר קטן בהרבה, ואתם
אפילו יודעים שבשלב מסוים לא רחוק כל-כך, לא יהיה יותר כלום
ממנו.
השקעה של שנים הולכת פייפן! ואיתה גם הבושה למשפחה שהורישה לך
אותו והדיכאון בזה שמישהו אחר עכשיו נהנה מפירות השדה
ומההכנסות שלו ומהעבודה העדינה בו. לא נשכח כמובן את העובדה
שעכשיו אין לך מה לעשות, אתה יושב בבית וזה מעלה שוב את
המחשבות שדיברתי עליהם, וכמובן אתה לא רוצה שאף אחד יפריע לך.
תיקחו מקרה אפילו יותר גרוע, בואו נגיד שלשדה היו רצונות משלו,
והיה יכול לבחור אצל מי להיות בסופו של דבר, ותארו לכם שלא היה
בוחר בכם, הרי אתה רק עוד חקלאי ממוצע שאין לו הרבה מאוד כסף
להשקיע במים ובטיפול ובהדברה ובפינוק של השדה... אפשר להבין
במקום מסוים, אם אני הייתי השדה גם אני לא הייתי בוחר בי, אבל
שוב... זה היה רק גורם למחשבות האלו להיות יותר קשות ויותר
ארוכות.
אתה חושב לעצמך , "ואיי כוס אמק! אני מכרתי את הנשמה שלי בשביל
השדה הזה וזה מה שקורה לי ממנו?! נתתי הכל, שרתי לצמחים,
דיברתי אל האדמה, פיתחתי את הכל, למה זה קורה לי?!" ,המחשבה לא
קלה,  אני חושב פתאום שאולי זה לא היה שווה את כל זה, אבל
כמובן שאין דרך חזרה ומה שהיה היה ולא נותר אלא לנסות לא
להסתכל בכלל על השדה הבוגדני הזה שבחר את הבחירה שלו.
קשה לראות את הכל, במיוחד כשהדמעות שלך היו המים העיקריים
להשקיית האדמה שפרחה בזכות הדמעות והזיעה. המקרה הופך ליותר
מסובך כמובן כשאתה רואה סביבך חקלאים אחרים שהשדה שלהם בחר בהם
ורק בהם, או לחילופין , אדמות שדה אחרות שאף אחת מהם לא בחרה
בבעלים האמיתיים שלהם, אבל זה כמובן די דבילי כי צרת רבים היא
נחמת טיפשים, וזה לא באמת עוזר, זו רק הקלה מזויפת שמחזיקה
בערך את אותו הזמן שלקח לך לעמוד ולהסתכל. אותו זמן או אפילו
פחות מזה.
תארו לכם שהאדמה יכלה לדבר והייתה שופכת את הרגשות שלה, אולי
המקרה הזה היה יותר גורם למחשבות וליותר דיכאון ומחשבות בעיקר
שליליות יש לציין, אבל כמובן שזה היה יותר מספק , כי מה
לעשות... מטבענו שאנחנו רוצים לדעת את כל הפרטים ברוב המקרים ,
וכאן יהיו אנשים שיחלקו עלי אולי , אבל אני אישית מעדיף להתבאס
ולדעת. לפחות אולי לקבל מושג על , איפה טעיתי לעזאזל, במקרה
הכי גרוע אתה יכול לפחות לשבת עם עצמך ולומר לעצמך שמה שאמרה
לך האדמה שלך היא טעות גמורה שלה ושהיא לא מבינה כלום.ומה
במקרה והיא צודקת? מה אז? תתבייש לך , אתה כזה חסר ערך, גרמת
לאדמה שלך להניב פרות לא בשבילך, זו לא אשמתה! האם מקרה כזה
היה יכול להיות הגיוני במידה והאדמה שלך הייתה יכולה לדבר
ולבחור? האם באמת  יכל הדבר להיות נכון שהכל בגללך, אפילו שאתה
באמת ניסית ובאמת הקזת את דמך שלך למענה? כמובן שבמידה ולא נתת
לה להתייבש ולגדל עשבים אז שתלך להזדיין אבל רגשות אשם במידה
ויהיה מקרה, עדין יהיו.
ואז יום אחד אתה מוצא את עצמך יושב לבד בבית  או בחדר ומסתכל
על התקרה ובוכה וחושב, למה בכלל התחלתי עם הכל, האמת זה היה
שווה את זה, האם הוא מטפל בה כמו שאני טיפלתי בה? האם אמור
להיות לי אכפת בכלל.. ואתה רוצה לצרוח! ולא להסתכל על כלום,
אפילו לא על החושך שאתה רואה כשאתה עוצם את העיניים, וכלום לא
עוזר, הכל מתבסס סביב השעמום והבדידות שיוצרת לך שנאה מסוימת,
לא פחות מזויפת מהרגשת הסיפוק שנתנה הנחמה. מה שנשאר לעשות זה
להירגע ולמצוא תחום אחר בחיים... אולי לעבור להיי-טק או
לביוטכנולוגיה.
תחשבו על זה... לפעמים זה נחמד כשמפסיקים לחשוב בזמן.